קתלין סטוקט - "העזרה"

כמה תשובות שליליות קיבלתם עד כה על היצירה שלכם מהוצאות הספרים או מקרנות הקולנוע? ואיך מתמודדים כשהעולם ממשיך לומר "לא" שוב ושוב? איך שומרים על האמונה?

"משבר יום א'" כאן כדי לעזור!

מתוסכלות ומתוסכלים, היום אנחנו מביאים את אחד הסיפורים החביבים עלינו, של סופרת אמריקאית, שאספה לא פחות מ-60 (!) מכתבי סירוב מסוכנים ספרותיים והוצאות, לפני שהצליחה להוציא את ספרה, "העזרה", שנהפך מיד לרב מכר רב ענק, ובהמשך גם לסרט. אלייך, קתלין סטוקט.

"התחלתי לכתוב את הספר יממה לאחר פיגועי 9 בספטמבר. חייתי בניו יורק, קווי הטלפון נפלו ואי אפשר היה אפילו לכתוב מייל. התגעגעתי הביתה ולא יכולתי אפילו להתקשר ולהגיד שאני בסדר. מבלי שהיה לי מה לעשות, התחלתי לכתוב בקולה של אמי, ובהמשך הקול הזה הפך לדמות הראשית. שנה וחצי לקח לי להעמיד טיוטה ראשונה. לאחר מכן, הודעתי לכולם כי סיימתי ואני הולכת להשיג סוכן".

אלא שזה לא היה כל כך פשוט. תוך שישה שבועות הגיע המכתב הראשון, והוא לא היה נעים: "הסיפור לא מעניין", כתב הסוכן ביובש. סטוקט לא התייאשה, עשתה רשימה של סוכנים נוספים ושלחה לכולם. בתגובה, היא קיבלה 15 מכתבים בחזרה. כולם שליליים. "אולי הספר הבא יהיה האחד", אמרה ידידה שלה בניסיון לנחמה. "הספר הבא?", תהתה סטוקט. "לא היה לי ספר הבא. רק רציתי לכתוב את הספר הזה".

שנה וחצי חלפה. על השולחן של סטוקט המשיכו להיערם המכתבים. אבל כלום לא הכין אותה לתשובה שקיבלה במעטפה מספר 40. "אין שוק עבור כתיבה מעייפת שכזו", נכתב בו. "זה כבר גרם לי לבכות", היא מספרת. והחברים לא ממש סייעו גם הם: "איך את נמנעת מהמחשבה שזה היה בזבוז אדיר של זמן?", שאלה אותה חברה, לאחר עוד מכתב דחייה. "אחרי זה, התחלתי לשקר לחבריי ששאלו מה אני עושה בסופ"ש", סיפרה. "הייתי נבוכה עבורם ועבר משפחתי ולא רציתי שהם יידעו שאני עדיין עובדת על אותו סיפור, זה שאף אחד לא רצה לקרוא".

סטוקט ניסתה להסיח את דעתה והחלה ללכת לכנסים ספרותיים. היא פגשה סופרים רבים שחוו תסכול כמו שלה. "תמשיכי להילחם", אמר לה אחד מהם, "אני כבר קיבלתי 14 מכתבי סירוב. כמה את קיבלת?". אחרי שנולדה לה בת, החלה לשקר גם לבעלה. "התחלתי להתגנב החוצה לכמה שעות בכל פעם. הייתי ממציאה שקרים, שאני הולכת עם חברות, ובעצם הייתי במלון זול מעבר לכביש, כותבת".

60 מכתבי שלילה קיבלה סטוקט, במצטבר. במכתב ה-61, הכל השתנה. סוכנת בשם סוזן ראמנר לקחה את הספר. ב-2009 הוא יצא סוף סוף אל העולם, והוכיח שיש קהל לכתיבה שלה, כשיותר משישה מיליון עותקים נמכרו. הספר בילה יותר מ-100 שבועות ברשימת הספרים הנמכרים ביותר של "הניו יורק טיימס", זכה בשלל ביקורות נהדרות ובפרסים ובהמשך עובד לסרט, שהכניס מעל 200 מיליון דולר, זכה לארבע מועמדויות לאוסקר, ואף הניב פסלון אחד זהוב עבור שחקניות המשנה.

"אני לא יכולה להגיד איך להצליח", אומרת סטוקט, "אבל אני יכולה להגיד לכם איך לא תצליחו: אם תיכנעו לבושה של הדחייה, ותשימו במגירה את הטיוטה עליה אתם עובדים, או את הציור או השיר או מה שלא יהיה ותסגרו אותם שם לנצח. אני מבטיחה שזה לא ייקח אתכם לשום מקום. או שאתם יכולים לעשות מה שאני עשיתי: היכנעו לאובססיה במקום זאת. ואם חברים שלכם צוחקים עליכם שאתם רודפים אחרי חלומכם, פשוט תשקרו להם".

**

(אהבתם את הסיפור? אל תשכחו לעשות לייק לעמוד שלנו, כדי לקבל בכל שבוע זריקת עידוד נוספת ממאבקם של יוצרים ויוצרות אחרים בדרך להצלחה)