Please reload

Recent Posts

דייויד צ'ייס - הסופרנוס

January 1, 2018

1/10
Please reload

Featured Posts

כריסטופר מק'קוורי - החשוד המיידי

January 1, 2017

כריסטיאן מק'קוורי, התסריטאי של "החשוד המיידי", בכלל תכנן להיות בלש פרטי או שוטר. "משבר יום א'" מספר על דרכו העקלקלה להצלחה, על מקור שמו של קייזר סוזה, על סירוביהם של כל האולפנים להפיק את הקלאסיקה הגדולה הזו, ועל העונג שבלשוב עם פסלון אוסקר אל בית מלא בצואת-כלבים.

 

(זכרו: אם אתם רוצים לקבל בכל שבוע זריקת עידוד נוספת ממאבקם של יוצרים ויוצרות אחרים בדרך להצלחה, לחצו לייק על העמוד שלנו. אנחנו נעשה את שאר העבודה)

 

 

 

"אחרי התיכון מצאתי עבודה בתור בלש פרטי. זה נשמע יותר זוהר ממה שזה באמת. בפועל, הייתי סוג של מאבטח, בעיקר בבתי קולנוע שבהם היה סיכוי למהומות. זה היה שיעור חשוב עבורי, כי בזמן שהסרטים הוקרנו, הסתכלתי על הקהל וניסיתי להבין איך האנשים יתנהגו, מה גורם להם להתעצבן או להתרגש."

 

בגיל 22, אחרי ארבע שנים בהם היה בתפקיד, רצה להגשים חלום. "רציתי שינוי והחלטתי לעבור ללוס אנג'לס, כדי לנסות להיות תסריטאי." אלא שאז, החיים זימנו לו צומת דרכים והחלטה לא פשוטה. "הוצע לי במקביל להקים משרד בילוש משלי בפלורידה. זה היה מאוד מפתה, להיות הבוס של עצמי. התקשרתי לבריאן סינגר (במאי הקולנוע), אותו הכרתי מאז שהייתי ילד. בריאן כבר עבר ללוס אנג'לס, ורציתי להתייעץ איתו. הוא אמר לי: 'אני אשמח מאוד אם תבוא, אבל לא קורה כאן כלום כרגע. עדיף לך לקחת את ההצעה בפלורידה."

 

אז מק'קוורי לקח אותה. "קניתי אוטו חדש, קניתי בגדים חדשים ופתאום העבודה לא קרתה. נתקעתי בלי כלום. לא יכולתי לנסוע ללוס אנג'לס כי עכשיו היו לי חובות לשלם. חבר הציע לנסות להתקבל למשטרת ניו יורק. שנינו הלכנו למבחן ושנינו עברנו." בעודו מתכונן להתחיל את חייו כשוטר ב-NYPD, הטלפון צלצל. זה היה בריאן סינגר. "הוא צילם סרט קצר, והאנשים שמימנו אותו שאלו אם יש לו רעיון לסרט ארוך. הוא המציא משהו בשלוש שניות, ואז התקשר אליי."

 

סינגר שאל את מק'קוורי אם הוא מוכן לכתוב את התסריט. מק'קוורי הסכים. "יופי", אמר סינגר, "אני צריך אותו תוך 15 יום." לאחר השוק הראשוני, מק'קוורי התחיל בעבודה. "קניתי מכונת כתיבה נוראית. לא ידעתי איך מקלידים, אבל כתבתי תסריט בחמישה עשר יום." לסרט הזה קראו לבסוף Public Access. "השתגענו עם התסריט, עשינו מה שרצינו. במובנים רבים, הסרט הזה לא היה אמור להיעשות לעולם, ובכל זאת הוא נעשה, התקבל לפסטיבל סאנדאנס, וזכה בפרס הראשון. זה קנה לנו את ההכרה שאיפשרה לנו בהמשך ליצור את 'החשוד המיידי.'"

 

הרעיון ל"חשוד המיידי" הגיע, תאמינו או לא, בזמן שמק'קוורי עמד בתור להקרנת הבכורה של Public Access בסאנדנס. "עמדנו בתור וחבר שאל אותי מה אני מתכוון לכתוב עכשיו. אמרתי לו שקראתי איזו כתבה שכותרתה היתה 'החשוד המיידי' וחשבתי שזה שם מעולה לסרט. הוא שאל אותי מה יקרה בסרט, ואמרתי: 'ובכן... אני משער שזה על חבורה של פושעים שנפגשים במסדר זיהוי'. אחר כך התחלנו לחשוב איך ייראה הפוסטר. חשבנו על חמשת הדמויות האלה, ועל כך שכל אחד מהם יהיה שונה, יגיע לשם בגישה שונה. אחר כך סיפרנו על כך לבריאן, ושכחנו מזה."

 

חודש לאחר מכן, שוב צלצל הטלפון, ושוב סינגר היה בצידו השני של הקו. "יש חבר'ה שמוכנים להשקיע שלושה מיליון בסרט הבא שלי. רוצה לכתוב את התסריט? מה לגבי הרעיון ההוא על החשוד המיידי?" מק'קוורי ענה: "בטח, למה לא? יש לנו כבר רעיון לפוסטר." סינגר הגיב בצורה אופיינית: "יופי, אז יש לך שבוע עד שאני חוזר מחו"ל לבנות לי תקציר." למרות שכתב את Public Access ולמרות שזכו בסאנדנס, מק'קוורי לא התפרנס באותם ימים מתסריטאות. הוא בכלל עבד במשרד עורכי דין. "נכנסתי למטבחון והתחלתי לכתוב חצאי רעיונות על דף. לא התקדמתי הרבה. הסתכלתי מסביב על המקום העלוב הזה וחשבתי לעצמי שזה נראה קצת כמו חדר חקירות."

 

מק'קוורי החל להשתעשע עם דמות שלא מפסיקה לדבר, אך מהר מאוד נגמרו לו הרעיונות. "ואז ראיתי את לוח המודעות שמולי, והתחלתי להשתמש בו כדי לקבל רעיונות. השם של המנהל שלי היה דייויד קויון אז החלטתי לתת את השם לדמות שחוקרת את הדמות הראשית. בלוח המודעות היתה חברה בשם 'קוורטט' שמוקמה בסקוקי אילנוי והשתמשתי גם בזה. ואז פתאום עלה בדעתי שהדמות הראשית בסרט תעשה בדיוק את מה שאני עושה, רק בחקירה שלו."

 

כמה ימים לאחר מכן, הבוס של מק'קוורי קרא לו והכיר לו עורך דין אחר בחברה. שמו היה קייזר סומֶה. "הדבר הראשון שאמרתי לו זה שיש לו שם מגניב, כמו של איש רע בסרטים. הוא היה בחור נחמד, לא מאיים, בדיוק כמו הדמות של ורבל קינט. הוא לא התאים לשם של עצמו. מאותו רגע, התחלתי לגנוב שמות מכל עורכי הדין: במשרד היה שם את פרד פנסטר, אוסקר ווייטהד ועוד."

 

סינגר אהב את מה ששמע בפיץ', ונתן למק'קוורי אור ירוק להתחיל לכתוב. מהר מאוד, התעוררה בעיה. "הבנתי שאהיה חייב לבקש מכל עורכי הדין במשרד רשות להשתמש בשמות. התקשרתי לדייויד קויון וקייזר סומֶה. קייזר היה נחמד ואמר רק שהוא רוצה לקרוא את התסריט כדי לוודא שהשם שלו לא ייפגע, שלא יבריח לקוחות. אמרתי לו שאין בעיה. ואז נזכרתי שבתחילת הסרט, קייזר רוצח את המשפחה של אחד האויבים שלו." בלית ברירה, מק'קוורי נאלץ לשנות את השם שאהב כל כך. הוא בדק במילון מה התרגום למילה "וורבלי" בטורקית וגילה כי התשובה היא "סוזה".

 

מק'קוורי קבע לעצמו יעד של כתיבת עשרה עמודים ליום, אבל מצא עצמו מבזבז לחלוטין את היום הראשון. "היה לי מחשב מחורבן וסתם שרפתי זמן, והסתכלתי בקבצים ישנים. פתאום מצאתי סצנה שכתבתי לפני שנה, בלי סיבה, של בחור שנשאל מה השעה ואז נורה בראש. החלטתי להשתמש בסצנה הזו, ואמרתי לעצמי – יופי, התקדמתי בחמישה עמודים." הסצנה הזו, אם תהיתם, הפכה לסצנת הפתיחה של הסרט.

 

שאר הכתיבה הלכה קצת יותר קשה. "כתבתי את שלושים העמודים הראשונים מהר יחסית, ואז נאלצתי להתחיל לעבוד עם כרטיסיות, כי התחלתי ללכת לאיבוד בין כל הסיפורים והדמויות. בסופו של דבר, כתיבת הדראפט הראשון ארכה שבועיים, אבל הוא היה נוראי. המעבר בין הדראפט הראשון לשני לקח לי חמישה חודשים." האם האמין שיהיה לבסוף מי שיסכים להפיק את הסרט? "לא חשבתי על זה בכלל. דיברתי על התסריט כל הזמן כאילו הוא הולך להיעשות. לא חשבתי על הסיכונים. הייתי נאיבי ואולי זה סוד כוחו של הסרט."

 

אם אתם חושבים שכל הוליווד נפלה לרגליו כשהתסריט היה מוכן, אתם טועים בגדול. "הראשונים לקבל את התסריט היו האנשים שרצו להשקיע בו מלכתחילה, אלו שאמרו כי ישימו עליו שלושה מיליון דולר. אני חושב שהם יפנים. הם קראו את התסריט ולא רצו שום קשר איתו. אני לא יודע למה. אחר כך שלחנו אותו לכל מי שיכולנו בעיר. כל האולפנים, קטנים כגדולים סירבו. 'מירמאקס' אמרו שהם יהיו מוכנים להפיץ את זה, אבל לא רצו לשים על זה כסף. אף אחד לא הבין מילה מהתסריט, חוץ מקווין ספייסי, עבורו כתבתי את התפקיד. המחויבות שלנו לזה ששחקן בדרגתו של קווין יככב בסרט (ספייסי היה שחקן לא ממש מוכר באותם ימים), בצירוף עם תסריט מסובך – גזרה על התסריט גזר דין מוות. אף אחד לא רצה לגעת בו."

 

אפילו כשהצליחו לבסוף למצוא מימון, בעזרתו של המפיק רוברט ג'ונס, אולפני 'פוליגרם' ו-'ספלינג' דחקו ביוצרים להיפטר מקווין ספייסי. "הם רצו למצוא מישהו שיקסום יותר לשוק העולמי, אבל אנחנו לא ויתרנו. ידענו שקהל חכם יבין כבר במערכה הראשונה שכוכב הקולנוע הגדול שמולם הוא בעצם קייזר סוזה. אבל כשהם יראו את קווין, הם לא ישימו אליו לב. זה היה הטריק." האולפנים, איזו הפתעה, לא הבינו גם את זה. "הם אמרו שלא עושים ככה סרטים. היה אפילו מנהל מ'סוני' שצפה בסרט לאחר שצילמנו אותו ואמר: 'תצלמו מחדש את הסרט עם מל גיבסון במקום ספייסי, ויהיה לכם להיט.'"

 

ולא רק המנהל מ'סוני' חשב שהסרט ייכשל. "לא ידענו מה אנחנו עושים, אז גם לא ידענו שאנחנו שוברים את החוקים. רק אחר כך הבנתי. הייתי מגיע לפגישות ואנשים היו אומרים לי: 'כבר לא עושים סרטים עם ווייס-אובר או פלאשבקים'. אחד מהמפיקים בפועל שלנו ניגש אליי באחד הימים, ואמר לי בשקט שהוא חושש, כי דמות המספר שלנו שמדברת בווייס-אובר, למעשה משקרת לצופים ואסור לעשות את זה."

 

הסוף ידוע. וורבל קינט וקייזר סוזה שהומצאו דרך לוח מודעות, סחפו את "החשוד המיידי", סרט שעלה פחות משבעה מיליון דולר, לרווחים של יותר מ-60 מיליון דולר ולזכייה בפרסים רבים ברחבי העולם, כולל שני פרסי אוסקר – לכריסטיאן מק'קוורי על התסריט המקורי, ולקווין ספייסי.

 

"ידעתי שקווין ינצח. זה היה ברור. האוסקר תמיד הולך לשחקן שמשחק נכה או משוגע, וקווין שיחק את שניהם. אבל הייתי בטוח שרנדל וואלאס יזכה על כתיבת התסריט של 'לב-אמיץ'. פתאום שמעתי את השם שלי – ועוד מאוית נכון – ונכנסתי להלם. לפתע התעוררתי בלובי, כשאני אוחז בפסל המוזהב הזה, וכולם מסתכלים עליי לגמרי אחרת."

 

באותו לילה, כששב אל דירתו, מרחף על ענן, חזר מק'קוורי אל הקרקע ובמהירות. "גיליתי שאף אחד לא הוציא את הכלב שלי החוצה כל הלילה. הוא חירבן על כל השטיח. התפשטתי לגמרי והתחלתי לנקות את כל הבלאגן הזה, כשהכלב שלי מתבונן בי, ופסל האוסקר ניצב על השולחן."

 

כמו עם זוכים קודמים, האוסקר הביא למק'קוורי אינספור הזדמנויות, והקריירה שלו הוזנקה קדימה. בשנים האחרונות עבד לא מעט עם טום קרוז, כשכתב עבורו את הסרטים "מבצע ואלקירי", "ג'ק ריצ'ר", "עד קצה המחר" ואת "משימה בלתי אפשרית" שיצא בשנה שעברה. ועדיין, מק'קוורי מרגיש שעם הזכייה, משהו בו גם התקלקל.

 

"ראיתי בזכייה ניצחון עבור כולנו, משהו שאוכל להשתמש בו בעתיד כדי ליצור סרטים יותר טובים. אבל הדלת שקיוויתי שתיפתח היא לא הדלת שבאמת נפתחה. הם לא רוצים לעשות את הסרטים שלך, הם רוצים שתעשה את הסרטים שלהם. הבנתי שהקריירה שלי כיוצר סרטים עצמאיים הסתיימה. שלא יובן לא נכון – זה היה כבוד גדול לזכות באוסקר, ואני אסיר תודה על כך, אבל אי אפשר לחזור אחורה אחרי זה. אתה לעולם לא אותו התסריטאי."

 

ועכשיו ילדים וילדות, צאו לשאוב רעיונות – מלוחות מודעות, מהאנשים ברחובות, ממה שלא יהיה – וזכרו: לעולם אל תזכו באוסקר.

 

עד כאן להפעם. עוד "משבר יום א'" – בשבוע הבא.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Follow Us

I'm busy working on my blog posts. Watch this space!

Please reload

Search By Tags
Please reload

Archive
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square
  • Facebook Social Icon