ארז תדמור - נמל בית

שמונה שנים עברו מהרגע בו ארז תדמור החל לכתוב את "נמל בית". שמונה שנים ארוכות של מאבקי תסריט, של תחקיר מעמיק, ושל ניסיונות להשיג תקציב. לכבוד יציאת סרטו לאקרנים, "משבר יום א'" גאה לארח את הבמאי זוכה פרס אופיר לשיחה על משברי כתיבה, על תשובות שליליות מהקרן, ועל הפרוייקט האישי והמסקרן עליו הוא עובד בימים אלה. אל תחמיצו.

צילום: אוהד רומנו

ארז תדמור הוא אחד מיוצרי הקולנוע הפעילים ביותר בארצנו הקטנה, וללא ספק אחד המוכשרים שבה. מאז 2008 הוא חתום על לא פחות מחמישה פיצ'רים, כשהאחרון שבהם - "ארץ פצועה" - זיכה אותו ב-2015 בפרס אופיר על הבימוי. "נמל בית" יצא השבוע לאקרנים, אבל הרעיון שלו החל להתגלגל הרבה לפני "ארץ פצועה."

- מתי בעצם התחלת לפתח את התסריט ל"נמל בית"?

"אפרתי שלמה (שכתב איתי את התסריט) פנה אלי לפני שמונה שנים. הוא בא עם רעיון וטיוטה לתסריט שמתרחש בנמל אשדוד, אבל מה שהדליק אותי שם זה דווקא היחסים של הדמות הראשית (יורם חטב) לבת שלו. הוא היה באוניות 30 שנה ונטש את המשפחה שלו, ויש בו רצון לזכות מחדש בבתו ובנכדה שלו. הסיפור הזה דומה מאוד למה שקרה גם לגרושתו של אפרתי, שאביה רב החובל פחות או יותר נעלם."

- וכמה זמן לקח לך מרגע שאתה ואפרתי ישבתם יחד לכתוב, עד שהגעתם לאותו דראפט ראשון?

"הדראפט הראשון שלי עם אפרתי ביחד היה מאוד עמוס. אי אפשר היה למצוא את הידיים והרגליים. זה תהליך שעוברים תמיד. היינו צריכים לגלח את כל עלילות המשנה המרובות שהיו. לא הייתי מרוצה עד שאני ואפרתי עשינו תחקיר מאוד מעמיק בנמל אשדוד, במשך תקופה ארוכה. לאט לאט מהקריאות של הדראפטים, הורדנו דמויות וסיפורים. בהתחלה זה מאוד מפחיד לעשות את זה, אבל צריך לפעול כדי להתקדם."

- בוא נדבר רגע על צורת העבודה שלך. האם אתה עובד עם טריטמנט, או שאתה קודם מתיישב לכתוב את הסצנות, כדי לשמוע את הדמויות מדברות?

"כמובן שעובד עם טריטמנט, זה הכרחי. אפילו לפני סטפ אאוטליין, עד שהטריטמנט לא סגור - לא מומלץ להתקדם עם דיאלוגים לשלב התסריט. השיטה הנכונה לדעתי היא להביא טריטמנט מושלם ואז להתחיל להיכנס לדיאלוגים."

- יש מאחוריך כבר לא מעט סרטים, ביניהם להיטים כמו "סיפור גדול" ו"ארץ פצועה" שגם זיכה אותך לפני קצת יותר משנה בפרס הבימוי בטקס פרסי אופיר. האם אתה מרגיש יותר ביטחון כתסריטאי לאחר הצלחות שכאלה? האם אתה מרגיש שהספקות שעולים בראש במהלך כתיבה מתמעטים לאחר שאתה זוכה לאישור מהעולם שבחוץ?

"מבחינתי - אני מתחיל מאפס כל פעם מחדש. לא זוכר פרסים, ולא מעניין אותו מה הוותק שלי בקולנוע. כל תסריט זה עולם חדש שזקוק למרחב עבודה שלו. אין הקלות בשום צורה. תסריט טוב הוא משהו שנבנה עם הזמן."

- ציינת שהדראפט הראשון היה מבולבל. האם יש לך אנשים שאתה נוהג להראות להם, כדי לקבל את חוות דעתם, או שאתה מוציא החוצה את התסריט רק אחרי דראפט מאוחר יותר?

"כמעט בכל שלב אני מראה לאנשים, נותן להם לקרוא. אני לא נותן אותו לאנשים שרק יפרגנו - צריך קוראים שיש להם ראייה מאוד ביקורתית. גם אם זה קשה, חייבים להתמודד עם הביקורת הזאת, אי אפשר לסתום את האוזניים. צריך לתת לכמה שיותר אנשים לקרוא בכל שלב ודרכם להבין בדיוק מה הבעיות והדברים הטובים בתסריט שלך."

- מתי הרגשתם שהתסריט בשל להגשה לקרנות?

"רק אחרי כמה שנים שאנחנו כל הזמן מבקרים בנמל אשדוד ולומדים על האנשים. התסריט של 'נמל בית' קיבל פיתוח מקרן הקולנוע הישראלי, אבל ברור שיש לי גם פרוייקטים שלא עברו פיתוח. לא בכל רעיון קולעים בול."

- האם אתה חש שלאחר ההצלחות של הסרטים הקודמים, קל יותר לסרטים שלך לקבל תקציבים, או שמדובר במאבק חדש בכל פעם?

"כל סרט הוא מלחמה חדשה. אני מתחיל להגיש כמו כל תסריטאי צעיר, אין הקלות בשום דרך. אם התסריט לא מספיק טוב הוא לא יעבור, את זה אני כבר יודע. בסרט הזה היה קושי גדול לקבל תקציב. לכן זה גם לקח שמונה שנים. הצלחתי לכתוב ולביים את "ארץ פצועה" בדרך. הקרן דחתה את הסרט פעמיים ורק בפעם השלישית עברנו."

- נתקלת במשברי כתיבה במהלך הדרך? בסצנה שהיה לך קשה לפצח וחזרת אליה שוב ושוב?

"בדיוק עכשיו נתקלתי בזה בצורה חזקה. כתבתי תסריט אישי על היחסים שלי עם אשתי לסרט קצר שנקרא 'נפילות'. זה סרט על טיפולי הפוריות שעברתי עם אשתי מורן. כל סצנה שכתבתי - שיכתבתי אותה שמונים פעמים. בגלל שעברנו את זה ביחד, יש לי כל כך הרבה אינפורמציה בראש שאני נוהג להעמיס, ואז הסצנות לא תמיד עובדות. גם היה קשה להיזכר בתקופה הנוראית הזאת. כשכותבים משהו אישי וחוזרים אחורה למקרים עצמם, זה נהיה קשה."

- אז ספר לנו בהזדמנות זו קצת על הסרט החדש, ועל הדברים האחרים שאתה עובד עליהם בימים אלה.

"את 'נפילות' ביימתי עכשיו. שיחקו בו רועי אסף ולירון בן שלוש. כאמור, זה סיפור על זוג שיוצא לטיפול פוריות בבית החולים ביום שזורקים טילים על תל אביב. סיפור שקרה לי עם אשתי. בנוסף כתבתי תסריט על סבא שלי בשם 'סודה'. זו דרמה תקופתית על פרטיזנים שעלו לארץ בשנות החמישים ומקימים מפעל לסודה. למרות שהם כבר לא ביערות, הם ממשיכים לעסוק בנקמה וסוגרים חשבונות עם אנשים שהלשינו עליהם אי שם ביערות."

- נשמע מרתק. ולסיום, האם יש לך עצה ליוצרות ויוצרים צעירים בתחילת דרכם, שמנסים לפרוץ אל עולם הקולנוע?

"העצה שלי היא לצלם ולכתוב כמה שיותר סרטים קצרים. אני מרגיש שהקולנוע הקצר בונה את הבמאי ונותן כלים לבימוי. בסרטים קצרים אפשר לעשות את כל הניסיונות האפשריים, מבלי לפחד שזה לא יעבוד. אחר כך אני ממליץ לכתוב סרט ראשון עם הפקה מאוד קטנה ומינימליסטית. לאט לאט. ככה גם תעברו יותר מהר בקרנות. אם לא תעברו, אז אפשר יהיה לצלם את הסרט באופן עצמאי. זה עדיף על פני לכתוב תסריט לסרט עתיר תקציב על ההתחלה, כי זה לוקח זמן לגייס כסף."

עצה נפלאה של במאי נפלא. אנו מודים מאוד לארז תדמור על שהעביר איתנו "משבר יום א'".

ועכשיו יוצרים ויוצרות יקרים, מהרו אל הקולנוע לצפות ב"נמל בית" ולקבל ממנו השראה.

אנחנו נהיה פה גם בראשון הבא עם עוד יוצר שהפך משבר ליצירה מצליחה.