Please reload

Recent Posts

דייויד צ'ייס - הסופרנוס

January 1, 2018

1/10
Please reload

Featured Posts

וויליאם גולדמן - הנסיכה הקסומה

April 30, 2017

הוא נחשב לאחד הסרטים האהובים בכל הזמנים, אך האם ידעתם שלקחו לא פחות מ-14 שנים מהרגע בו נכתב התסריט ל"הנסיכה הקסומה" עד שהוא הופק? שרוברט רדפורד, פרנסואה טריפו ועוד רבים אחרים ניסו לביים אותו אך כשלו בדרך? ושהכותב, וויליאם גולדמן, רואה בסרט את הדבר היחידי הטוב שכתב בקריירה שלו? "משבר יום א'" מצדיע לקלאסיקה קולנועית שכמעט לא הופקה.

 

 

 

"נועדתי לכישלון", מספר וויליאם גולדמן כשהוא נשאל האם אי פעם האמין שיהיה תסריטאי וסופר מצליח. "כולם ידעו את זה. לא הראיתי שום סימני כישרון בנערותי. הייתי הכותב הכי גרוע שאפשר לדמיין. בתיכון הייתי עורך העיתון של בית הספר, והגשתי סיפורים קצרים באופן אנונימי, כי לא רציתי שיחשבו שאני מכניס בכוח את הדברים של עצמי. היו איתי עוד שתי בנות חכמות בצוות העיתון, וכשהן קראו את הסיפורים הן אמרו שזה הדבר הכי נורא שהן קראו. והסכמתי איתן."

 

בהמשך, לקח את הכתיבה הגרועה שלו גם אל האוניברסיטה. "לקחתי חוג כתיבה באוניברסיטת נורת'ווסטרן וקיבלתי את הציונים הכי גרועים שיש. אחר כך לקחתי עוד קורס באוברלין קולג' וגם שם קיבלתי ציונים נוראיים." ב-1952 גויס גולדמן לצבא, אך למזלו, בגלל שידע להקליד, נשלח אל הפנטגון.

 

כששוחרר, עשה תואר שני באוניברסיטת קולומביה באמנות, לאחר שלא הצליח להתקבל לתוכנית הכתיבה שלו. כשסיים את הלימודים, איש לא חיכה לו בחוץ. בעצם, זה לא מדויק. "קיבלתי טלפון מבית ספר בדולות' שבמינסוטה, שם הוצע לי ללמד אנגלית. חשבתי שזה הדבר הכי מדכא ששמעתי בחיים שלי."

 

הוא עבר לניו יורק וחלם על כתיבת הרומן הראשון שלו, אבל "לא ידעתי איך להתחיל. הסתובבתי שועות בעיר, מנסה לחשוב איך עושים את זה, עד שיום אחד פשוט החלטתי לעבור את הקיר הזה. בשלושה שבועות מטורפים, כתבתי את הרומן הראשון שלי. פתאום הייתי בעמוד 50, כשמעולם לא עברתי את עמוד 20. הייתי בשוק."

 

כשהיה בצבא, פגש חייל שסיפר שהיה לו סוכן ספרותי. שנים אחרי, התקשר גולדמן לאותו אדם ושאל אם יוכל לתת לו את המספר של הסוכן. הסוכן הסכים לקרוא את הספר, אהב, ושלח אותו להוצאה לאור. יום אחד, קיבל גולדמן טלפון מההוצאה. "הם אמרו לי: 'נפרסם את הרומן שלך אם תכפיל את אורכו." גולדמן היה אמור להיות מאושר, אך במקום זאת, היה מבועת. "לא היה לי מושג איך לעזאזל לעשות את זה."

 

לרומן שיצא לבסוף קראו The Temple of Gold, ואחריו הגיעו ארבעה נוספים. הקריירה של גולדמן הוזנקה. הוא כתב מחזות וסיפורים קצרים, אך מעולם לא חשב להיכנס לעולם הקולנוע. "כששמעתי על בתי ספר לקולנוע חשבתי שזה הדבר הכי מטומטם ששמעתי עליו. סרטים פשוט לא היו חשובים כשהייתי ילד. לא ראיתי תסריט עד שהייתי בן 33. הפעם הראשונה היתה כשקניתי ספר המלמד איך כותבים תסריט, בחנות שפתוחה 24 שעות בטיימס סקוור."

 

גם המעבר אל עולם התסריטאות אל שינה את הצורה בה גולדמן שופט את כתיבתו. "אני לא אוהב את הכתיבה שלי. מעולם לא אהבתי, ואני עדיין לא אוהב. היו רק שני דברים שאי פעם כתבתי שאני אוהב: 'קיד וקאסידי' ו"הנסיכה הקסומה'".

 

"הנסיכה הקסומה" נכתב במקור כסיפור קצר. "היו לי שתי בנות, אחת בת 7 והשניה בת 4. הייתי אמור לנסוע, הצעתי שאכתוב עבורן סיפור, ושאלתי על מה הן היו רוצות שהוא יהיה. אחת אמרה 'נסיכה' והשניה אמרה 'כלה'. אמרתי – יופי, זה יהיה השם של הספר (Princess Bride, באנגלית). כתבתי את שני העמודים הראשונים, ועזבתי את זה."

 

שנים לאחר מכן, חזר גולדמן לשני העמודים הללו, קרא אותם, ושלא כדרכו, התאהב במילים של עצמו. "לא האמנתי כמה שנהנתי מהסיפור שהיה שם. החלטתי לנסות ולפתח את זה, אבל לא ידעתי איך. היו לי כל מיני רעיונות בראש, כמו סצנת הסייף ועוד כמה, אבל פשוט לא ידעתי איך לחבר את הכל. הסתובבתי שעות ברחובות ולא הצלחתי למצוא תשובה. לבסוף הגעתי למסקנה שלא אצליח לעולם לכתוב את זה."

 

הביקורת העצמית הנוקשה של גולדמן היתה זו שמנעה ממנו להתקדם, ויום אחד, הבריקה במוחו מחשבה: "חשבתי – מה אם אני לא אהיה הסופר? מה אם מישהו אחר כותב את הסיפור הזה? ובבת אחת, מצאתי שחרור גדול בכך. נתתי לעצמי שם בדוי, והתסריט כתב את עצמו."

 

הרגע הגדול ביותר בכתיבת הספר, הגיע כשגולדמן ניסה לכתוב את הרגע בו ווסלי, הגיבור, מוצא את מותו. "זו היתה פסגת הכתיבה שלי. האיש הרע הגיע והרג אותו. עד לרגע הזה, בכלל לא ידעתי מה הולך לקרות, אבל אז זה קרה והייתי בהיסטריה. פרצתי בבכי ורצתי אל השירותים. התמוטטתי. זה מעולם לא קרה לי. אחרי כל השנים, אני עדיין חושב שזה יום הכתיבה היחידי המוצלח שחוויתי בחיי."

 

הראשונים לקפוץ על ההזדמנות להפיק את "הנסיכה הקסומה" היו אולפני "פוקס", שרכשו את הזכויות עוד לפני שהספר יצא לאור. ריצ'ארד לסטר, שביים עבור הביטלס את הסרטים שלהם, היה אמור לביים אותו. אלא שאז, כמו שקורה לא מעט בהוליווד, המנהל ב"פוקס" שנתן את האור הירוק לסרט, פוטר, ואיתו "פוטר" גם הסרט. גולדמן פחד בצדק שהספר שלו ייקבר, וקנה מחדש את הזכויות לספר של עצמו, דבר שלא נעשה עד אז בתעשיה. "החלטתי שאני אהיה האידיוט היחידי שיהרוס את הספר הזה", אמר אז.

 

התסריט עבר לאולפן אחר, שם החוזה כבר החל להיסגר, אך בדיוק כמו האולפן הראשון, שוב פוטר האדם שרצה את הספר, וגולדמן נאלץ להמשיך במסע המפרך. בהמשך הגיע הבמאי נורמן ג'ואיסון, שביים את "כנר על הגג" ו"ישו כוכב עליון". ג'ואיסון אהב את התסריט ורצה להפיקו, וחשב על ליהוקו של ארנולד שוורצנגר כענק, אך לא הצליח לגייס את הכסף, ולאחר חודשים ארוכים של ניסיונות, החליט לוותר על הפרוייקט.

 

בשנים שחלפו, עבר התסריט מיד ליד בהוליווד, והפך לאגדה. כולם אהבו אותו, כולם אהבו את הכתיבה, וכולם ידעו שהוא לעולם לא ייעשה. אין כמעט במאי שלא ניסה את מזלו עם הסרט – כולל רוברט רדפורד, שרצה שזה יהיה סרט הביכורים שלו, ואפילו פרנסואה טריפו, שבשלב כלשהו רצה להפיק את הסרט. כולם כשלו. "בשלב מסוים, התסריט אפילו הגיע למשרד התרבות במוסקבה. הם החליטו שהם רוצים להפיק את הסרט, שהם ישלמו על הכל, אבל התנאי היחידי שהוא יהיה ברוסית. זה דווקא היה יכול להיות מעניין", צוחק גולדמן. "הבנתי שזה לא יקרה לעולם."

 

 

פייד אאוט.

 

כתובית: 13 שנים לאחר מכן.

 

פייד אין.

 

 

בשנים שחלפו, וויליאם גולדמן הפך לאחד התסריטאים הבולטים בהוליווד, כשכתב את התסריטים ל"כל אנשי הנשיא" ו"איש המרתון." הוא כבר ויתר לחלוטין על החלום להפוך את סרטו, "הנסיכה הקסומה" לסרט. "בשלב הזה, כבר הייתי מיואש לחלוטין מהרעיון הזה. הפסקתי לחשוב על זה." אלא שאז, נכנס הבמאי רוב ריינר לתמונה.

 

האגדה מספרת כי ריינר, שהיה בתקופה נהדרת באותו זמן לאחר שביים את "ספיינל טאפ" ו"אני והחבר'ה", פגש בכיר באולפני "קולומביה."

 

- "מה אתה רוצה לביים עכשיו? ניתן לך מה שתרצה", אמר לו הבכיר.
- "מה שאני רוצה?"
- "מה שאתה רוצה."
- "אם כך, אני רוצה לביים את הספר האהוב עליי ביותר."
- "על איזה ספר מדובר?"
- "הנסיכה הקסומה."
- "לא! כל דבר חוץ מזה!" זעק הבכיר.

 

"התאהבתי בספר כשהייתי בשנות ה-20 שלי", סיפר ריינר. "וויליאם גולדמן נתן אותו לאבי, קארל ריינר, 13 שנים קודם לכן, במטרה שהוא יביים אותו, אבל אבי לא ידע איך לעשות זאת. במקום זה, הוא נתן לי את הספר, כי הוא ידע כמה אני אוהב את הכתיבה של גולדמן. תמיד רציתי להפוך אותו לסרט, ואחרי שביימתי כמה דברים, חשבתי באופן נאיבי מאוד שאצליח להגשים את חלומי ולהפיק אותו. רק אז גיליתי שגם טריפו, רדפורד וג'ואיסון ניסו זאת לפני. אף אולפן לא רצה להפיק את הסרט. ואני מתכוון – אף אולפן."

 

בכיר אחר מ"קולומביה" אמר לריינר ולשותפו כי "צריך להיזהר עם וויליאם גולדמן. הוא מערים עליך עם כתיבה טובה." אבל לפני שפנה בכלל לאולפנים, היה צריך ריינר לשכנע את גולדמן לשבת ולדבר. זו לא היתה משימה פשוטה. גולדמן השתכנע רק לאחר שהלך לצפות ב"ספיינל טאפ". כשריינר פגש את גולדמן, הכותב כבר היה עייף, והיה נדמה שהוא נטש את הרעיון שהספר יהפוך אי פעם לסרט. "לוויליאם כבר די נמאס לשמוע על זה", אמר ריינר.

 

"'הנסיכה הקסומה' זה הדבר שהכי אהבתי לכתוב. אני רוצה שהוא יהיה על המצבה שלי", הסביר גולדמן לריינר בפגישה, מדוע הוא כה מתעקש שהסרט ייעשה כמו שצריך. "הוא מאוד גונן על הסיפור ולא רצה שנהרוס אותו". ריינר אמר לגולדמן כמה הוא אוהב את הספר, אבל חשב שהתסריט התרחק קצת מהסיפור המקורי.

 

"כל כך אהבתי את הספר, והיו כל מיני דברים שלא נכנסו לתסריט. ידעתי שאולי זה לא רעיון טוב לומר אותם לוויליאם בפרצוף, אבל זה מה שחשבתי." ריינר המשיך עם הערותיו, בעוד שגולדמן ישב בצד ושתק. "בשלב כלשהו, וויליאם הלך למטבח להביא שתיה, ואמרתי לשותף שלי: 'לעזאזל, אני לא יודע אם זה הולך טוב'" סיפר ריינר. אבל זה הלך טוב. גולדמן שב עם השתיה והצהיר: "אני חושב שזה פשוט כיוון מצוין!"

 

מאוחר יותר הסביר גולדמן: "כל הבמאים שקראו את הספר כל הזמן דמיינו את קטעי האקשן, את הסיף, את הטיפוס על הצוקים, אבל הם הכי קלים לבימוי. מה שפחדתי ממנו זה הטיפול בדמויות, ברגש, ורוב הבין את זה כי הוא אהב מאוד את הספר." ריינר סיפר לאחרונה, כי אותו יום היה "הרגע המשמח ביותר בקריירה שלי. פשוט לא האמנתי שהוא נותן לי לעשות את הסרט הזה!"

 

ריינר קיבל את ברכתו של גולדמן, אבל העולם שהוא הוליווד עדיין לא היה מוכן לסרט הזה. "אף אחד אפילו לא התעניין בתסריט", סיפר ריינר כשיצא לנסות ולהשיג לו מימון. לבסוף, ריינר התקשר למנטור שלו, נורמן ליר, שקרא את התסריט ומיד הצהיר כי הוא יסכים להפיק את הסרט ולממן אותו מכיסוו. "ניסינו כל הזמן לצמצם את התקציב. ניסיתי למכור את הזכויות העולמיות ואת הזכויות של הסרט לשוק הווידאו לפני ההפקה. הורדתי לעצמי בשכר, וגם לכל הצוות. זה היה מטורף. התקציב עמד לבסוף על 16 מיליון דולר, שזה מעט מאוד."

 

כשהחלה הפקת הסרט, גולדמן היה נרגש ומוטרד. "לא ישנתי הרבה בימים הראשונים". שנים לאחר מכן סיפר ריינר כי נאלץ להפסיק כמה פעמים את הסצנות באמצע, כיוון שהיה ניתן לשמוע את גולדמן עומד בצד, ומתפלל להצלחת הסרט. גולדמן היה כה קשור לסיפור שלו, שבחלק מהסצנות עמד קרוב כדי לראות, וריינר היה צריך לבקש ממנו בעדינות לזוז הצידה, כיוון שעמד בתוך השוט.

 

ב-1987, 14 שנים לאחר שכתב את התסריט, יצא "הנסיכה הקסומה" אל הקולנוע. אם אתם חושבים שהסרט היה הצלחה מסחררת, אתם טועים ובגדול. "אני חושב שהאולפן כלל לא ידע מה יש לו ביד, והם לא ידעו איך לשווק את הסרט", אמר ריינר. "היה קשה להגדיר את הסרט הזה, והשם של הסרט נשמע כמו סרט ילדים או אגדה, וגם זה מאוד הפחיד את האולפנים."

"הנסיכה הקסומה" הכניס בסך הכל 30 מיליון דולר בארצות הברית, מה שהעמיד אותו במקום ה-41 ברשימת ההכנסות של אותה שנה (רק לצורך השוואה, "שלושה גברים ותינוק" הכניס 167 מיליון דולר ב-1987). אלא שעם יציאתו לשוק הווידאו הביתי, הסרט הפך ללהיט ולקלאסיקה בלתי נשכחת, עד היום.

 

וויליאם גולדמן הפך לאחד התסריטאים המוכרים ביותר בארצות הברית – כשכתב את התסריטים ל"כל אנשי הנשיא" ו"קיד וקסידי" (שזיכו אותו באוסקרים), "מיזרי", "איש המרתון" ועוד רבים אחרים. הוא ידוע גם בזכות ספריו על הוליווד – Which Lie did I Tell? ו-Adventures of the screen trade, שניהם מומלצים בחום לכל מי שמתעניין במכונה המוטרפת הידועה כתעשיית הקולנוע האמריקאית.

 

הוא האיש שטבע את המשפט האלמותי: "אף אחד לא יודע שום דבר. אף אחד בתעשיית הקולנוע לא יודע בבטחה מה יעבוד ומה לא. בכל פעם מדובר בניחוש, ובמקרה הטוב – ניחוש מושכל." ומה יש לו לומר היום על כתיבה?

 

"בסופו של דבר, כדי לכתוב צריך לשים את עצמך בחדר לבד, ופשוט לעשות את זה. צריך לנסח מילים על דף נייר בצורה שהן מעולם לא נוסחו בה. ולמרות שאתם יושבים לבדכם בחדרכם, ישנו שד שאינו עוזב אתכם, והשד הזה הוא הידיעה של המוגבלות של עצמכם, של חוסר היכולת האפשרות שלעולם לא תצליחו לכתוב את זה נכון."

 

**

 

ואם וויליאם גולדמן הגדול חש ככה, זה בסדר שכולנו נרגיש ככה לפעמים.

ועכשיו כותבות וכותבים יקרים, צאו והתמודדו מחדש עם השד הזה שהוא חוסר הביטחון של עצמכם, ובדיוק כמו ווסלי, הכניעו אותו בקרב סיף מסחרר.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Follow Us

I'm busy working on my blog posts. Watch this space!

Please reload

Search By Tags