קוונטין טרנטינו - כלבי אשמורת

הוא נחשב לאחד הבמאים הגדולים בכל הזמנים, אבל האם ידעתם שהסרט הראשון שכתב וביים קוונטין טרנטינו נשרף ולא הושלם מעולם, שהתסריט השני שלו נקנה ממנו בגרושים, הפך לסרט "רוצחים מלידה" וטרנטינו מסרב לראותו, ושאת "כלבי אשמורת" אף אחד לא רצה להפיק? "משבר יום א'" חוזר עם סרט ענק וסיפור ענק לא פחות.

קוונטין טרנטינו לא למד מעולם בבית ספר לקולנוע. במקום זה, הוא חי את הקולנוע. אחת העבודות הראשונות שהצליח להשיג בגיל 16, היתה כסדרן בקולנוע "פוסיקט" שהקרין סרטי פורנו, לאחר ששיקר לגבי גילו. בהמשך ניסה את מזלו בעבודות זמניות נוספות, ופוטר מלא מעט מהן. עד שהתקבל לעבודה בחנות ווידאו.

"פחות או יותר גרתי בחנות הזו", מספר טרנטינו. "הייתי הולך לעבוד בה מהבוקר עד הערב, ואז היינו סוגרים את החנות ויושבים לצפות בסרטים כל הלילה." באותן שנים, פגש טרנטינו בקרייג האמן, והשניים נהיו חברים. האמן עבד על תסריט בשם "יום ההולדת של החבר הכי טוב שלי", וטרנטינו הציע לעזור. השניים פיתחו יחד את התסריט, כשטרנטינו אמור לביים אותו.

עם תקציב של 5,000 דולר, הצילומים יצאו לדרך, וארכו לא פחות משלוש שנים. טרנטינו ביים וכיכב בסרט. הגרסה הראשונה שחתך טרנטינו היתה באורך של 70 דקות. אלא שאז שריפה שפקדה את אולפן העריכה העלתה באש גלגל אחד של פילם, והסרט הצטמק ל-36 דקות. טרנטינו, שאמר בעבר שבמילא לא אהב את הסרט, החליט לזנוח אותו ולא להשלים אותו (הגרסה המקוצרת עשתה את דרכה לפסטיבלים לאחר שטרנטינו התפרסם, והיא זמינה ביוטיוב. לא מעט דיאלוגים בסרט עשו את דרכם מאוחר יותר אל התסריט של "רומן אמיתי" שכתב).

למרות החוויה הלא פשוטה הזו, הבחור המוזר מחנות הווידאו החל להבין שיש לו כישרון כתיבה. "מיד לאחר מכן כתבתי את התסריטים ל'רומן אמיתי' ו'רוצחים מלידה'. ניסיתי נואשות לגרום להם להתרומם, אבל אף אולפן לא הסכים לקרוא אותם, שלא לדבר על להפיק אותם. כולם אמרו לי: 'זו הדרך הלא נכונה לעשות סרטים.'"

בדיוק כמו עם סרטו הראשון שמעולם לא הושלם, טרנטינו החליט לא לחכות להוליווד ולהפיק את "רוצחים מלידה" בעצמו. אלא שהמשימה לא היתה פשוטה. "ידעתי שצריך יותר כסף, וניסיתי להפיק אותו בכמה שפחות. הבנתי שאפשר לצלם אותו בחצי מיליון דולר." אלא שבאותו זמן, טרנטינו עדיין עבד בחנות הווידאו ולא היה מוכר לאף אחד. קשה לגייס ככה כסף.

לאחר כשנתיים של ניסיונות, טרנטינו שוב נתקל בקיר. הוא הגיע למסקנה שלא יצליח לגייס את התקציב, וכמעט ויתר על הסרט. אלא שאז נכנסו שני מפיקים אל התמונה: ג'יין המשר ודון מרפי קראו את התסריט, אהבו אותו, ורצו לקנות את הזכויות. טרנטינו, שכבר הבין שזה כנראה כל מה שהוא יוכל לעשות עם התסריט, מכר להם אותו עבור 10,000 דולר. "זה היה הסכום הנמוך ביותר שחוקית הם יכלו לשלם לי", אמר. מכירת התסריט הזה תהיה מהלך עליו יצטער טרנטינו בהמשך.

המשר ומרפי לא חשבו לתת לתסריטאי הצעיר לביים את הסרט. במקום זה, הם חיפשו במאי גדול ומנוסה יותר, ולאחר שגיששו קצת בהוליווד, הצליחו לעניין את לא אחר מאשר אוליבר סטון. הבמאי אהב את התסריט, אבל דרש לעשות בו שינויים רבים. המפיקים הסכימו, למורת רוחו של טרנטינו, שזעם מאוד, ושלח מספר מכתבים כעוסים למפיקים. לבסוף, החליט לנתק קשר לחלוטין ולהחרים את הסרט (שיצא ב-1994).

"הלוואי שאוליבר סטון פשוט היה קורע את הפילם של הסרט הזה. אני שונא את הסרט המזויין הזה", אמר פעם, וסירב כמעט לחלוטין להתראיין או לדבר על הסרט מאז. הוא דרש מסטון שלא לציין את שמו כתסריטאי, ונותר עם "סיפור מאת קוונטין טרנטינו" בקרדיטים.

באותן שנים, היה טרנטינו מיואש. "יש את המשפט הזה – 'אלמלא מזל רע, לא היה לי מזל בכלל', וככה הרגשתי אז. הבדיחה שלי ושל חבריי שמגיל 18 עד 28, אם היו רוצים לשלוח אליי מכתב ולא יודעים את הכתובת, פשוט צריך לכתוב 'קווינטין טרנטינו, שולי התעשייה בהוליווד', וזה יגיע אליי."

למרות זאת, הוא המשיך לכתוב. "אתה מנסה לעשות משהו כמו לביים את הסרט הראשון שלך, וזה לא מצליח ולא מצליח. אבל בשנים האלה אתה גם מתכונן ומתכונן. וכשהגיע הרגע לכתוב את 'כלבי אשמורת', הרגשתי שאני מוכן." טרנטינו ישב על התסריט יומם ולילה, ואחרי שלושה וחצי שבועות, היה לו דראפט ראשון. "כתבתי את זה קטן ודחוס ככה שיהיה זול להפיק את זה."

אחרי כל המכות שקיבל, טרנטינו החליט שהפעם כל הכוח יהיה בידיים שלו, והכוח הזה מתחיל מהתסריט. "כתבתי משהו שידעתי שאני מסוגל לצלם ב-16 מ"מ, ושאוכל להפיק אותו בעצמי ב-30 אלף דולר, בצורה שאני רוצה. ירצו לתת לי מיליון דולר? יופי. אני עדיין אביים את הסרט באותה צורה."

התסריט של "כלבי אשמורת" התגלגל ברחבי הוליווד, וקנה לו כמה מעריצים. אחד מהם היה הבמאי טוני סקוט, שאהב את שני התסריטים של טרנטינו שהגיעו אליו: "כלבי אשמורת" ו"רומן אמיתי". הוא אמר לטרנטינו שהוא מעוניין לקנות ולביים את "כלבי אשמורת", אך טרנטינו, עתה עם ניסיון מר אחריו, סירב לבמאי המנוסה ואמר: "מצטער, זה סרט הביכורים שלי." סקוט קנה בסופו של דבר את התסריט ל"רומן אמיתי" ב-50 אלף דולר.

טרנטינו לקח את הכסף שקיבל מסקוט, והתכוון לצלם את "כלבי אשמורת" בתקציב מזערי, כמו שתיכנן. הוא החל לחשוב על ליהוק, והשם הראשון שקפץ לראשו, היה זה של הארווי קייטל. "הארווי היה השחקן החביב עליי ותמיד חלמתי שהוא ישחק בסרט שלי. כשהתסריט היה מוכן, ידעתי שאני חייב שהוא יהיה בסרט שלי, אבל לא היה לי מושג איך לעשות את זה." כפי שיסתבר מיד, קייטל לא רק יככב בסרט, אלא יגרום לסרט להתקיים.

"לורנס בנדר, המפיק של הסרט, לקח קורס משחק", מספר טרנטינו. "המרצה בקורס היה נשוי למישהי שהיתה חברה ב'סטודיו למשחק' יחד עם הארווי קייטל. לורנס הביא למרצה את התסריט שלי, הוא אהב את התסריט ושלח אותו לאשתו. היא אהבה אותו, ונתנה אותו להארווי קייטל. אפילו לא ידעתי את כל זה. פתאום הטלפון שלי מצלצל שלושה ימים לאחר מכן, ואני שומע את הקול של הארווי אומר לי: 'ובכן קוונטין, אהבתי את התסריט, ואני מאוד אשמח לשחק בסרט שלך."

קייטל לא עצר שם. "אני רוצה לעזור לך להפיק את הסרט", אמר לבמאי ההמום, שעוד לפני שהספיק לומר משהו, שמע מקייטל: "ואל תדאג. אתה הבוס. אתה תקבל את כל ההחלטות. בל אני חושב שאצליח לגרום לסרט שלך להיעשות." טרנטינו מספר כי מעל הכל, הצטרפותו של קייטל לעניינים נתנה לסרט לגיטימציה. "אף אחד לא רצה לקרוא אותו, ואז הארווי קייטל מככב בו. פתאום אנשים הקשיבו לנו."

גם האולפנים הסכימו באותו רגע להקשיב, אבל היססו לגבי הקולנוען הצעיר והמוזר שישב לפניהם. הדיאלוג ביניהם ובין טרנטינו הלך בכל פעם ככה:

- "ובכן, יש לך תסריט מעניין כאן. האם ביימת משהו בעבר?"

- "כן, סרט בשם 'יום ההולדת של החבר הכי טוב שלי".

- "מעניין. אפשר לראות את הסרט?"

- "לא."

- "אוקיי. תודה שבאת."

"ככה נראתה כל פגישה שלי", אומר טרנטינו, "עד שהגעתי לחברת "Live Entertainment". הם הבינו אותי מיד. הם קראו את זה באותו היום, אהבו את זה, ושם התחיל החלק השני בחיי. החלק המוצלח."

התסריט הייחודי הצליח למשוך את תשומת ליבם של לא מעט שחקנים בהוליווד, שהגיעו להיבחן, ביניהם – סמואל אל ג'קסון, רוברט קלוני, הזמר טום ווייטס ועוד רבים וטובים שלא קיבלו את העבודה. מי שלא היה אמור בכלל להיות בסרט, הוא סטיב בושמי. השחקן שהפך לכל כך מזוהה עם הסרט, היה בניו יורק באותו הזמן, בעוד טרנטינו ערך אודישנים בלוס אנג'לס.

יום אחד, הארווי קייטל נשבר ואמר לבמאי כי הם חייבים לטוס ולחפש שחקנים גם בתפוח הגדול. "אמרתי לו: 'זה נהדר הארווי, אבל אין לנו כסף לזה. אין לנו כסף אפילו לכרטיס טיסה אחד." לקייטל לא היה אכפת. "הוא מימן לנו את הטיסה לניו יורק, את השהות במלון וסידר לנו מלהקת. מתוך האודישנים האלה, הגיע סטיב בושמי." טרנטינו גם מצא שם את טים רות' ומייקל מאדסן, שני חלקים הכרחיים של הפאזל.

"היתה לנו ארוחת ערב עם כל השחקנים בבית של הארווי קייטל ואף אחד לא הכיר אחד את השני. ישבתי בשולחן הזה והסתכלתי על השחקנים המדהימים האלה ואמרתי לעצמי: 'שיט, אם אני אצלם את זה בצורה הכי משעממת שיש, זה עדיין יהיה סרט מעולה. כי החבר'ה האלה מושלמים." לאחר שהארוחה נגמרה, טרנטינו נכנס לרכב שלו. "החלטתי לנסוע בדרך הארוכה. הרגשתי הכי מאושר שהייתי בחיים שלי, ולא רציתי שהתחושה הזו תיגמר. ידעתי שהולך להיות לנו סרט מעולה."

כחלק מהכנותיו לסרט, קייטל דחק בטרנטינו להגיש את התסריט למעבדה של "סאנדאנס", והתסריט התקבל. ההתחלה לא היתה מוצלחת במיוחד. "כל המנטורים אמרו לי שהסרט לא יעבוד, שיש בו יותר מדי דיאלוג." הגדיל לעשות סטפן גולדבלט, הצלם של "נשק קטלני" ו"באטמן לנצח" שאמר לטרנטינו: "אם אתה תביים ככה את הסרט שלך, הם יפטרו את התחת שלך."

בדיוק אז, כשכבר החל לפקפק בעצמו ובתסריט שלו, הופיע טרי גיליאם. הבמאי המהולל קרא את התסריט, אהב אותו, ופגש את טרנטינו המבוהל, ששאל אותו: "איך אתה מצליח להעביר את החזון שלך לסרט? אני יודע שיש לי חזון, אבל אני לא יודע איך לתרגם אותו למסך וזה מאוד מפחיד. מעולם לא באמת ביימתי סרט."

גיליאם השיב: "קוונטין, אתה לא באמת צריך להעביר את החזון שלך. אתה רק צריך לדעת מהו, ואז לשכור אנשים מוצלחים שיעשו את העבודה שלהם. זה התפקיד שלהם להאיר את הסרט או להתאים את הבגדים לשחקנים. אם תשכור את האנשים הנכונים שמבינים מה אתה רוצה לעשות, ותסביר להם מה החזון שלך, הם יעניקו לך את החזון הזה." באותו רגע, כל חששותיו של טרנטינו התפוגגו.

למרות זאת, ההפקה לא היתה פשוטה. עם תקציב קטנטן של 1.2 מיליון דולר, לא היה מספיק כסף לדברים בסיסיים. כך למשל, נאלצו כריס פן וסטיב בושמי להביא בגדים מהבית שחשבו שיתאימו לדמויות. החליפות השחורות שכה מזוהות עם הסרט ניתנו להפקה בחינם, לאחר שהמעצבת קראה את התסריט ואהבה אותו. מייקל מאדסן הביא את הקאדילק שלו מהבית, ואנשי ההפקה תרמו אביזרים רבים כדי שכל הכסף יילך על פילם.

שלא כמו סרטו הראשון, הפילם של "כלבי אשמורת" לא עלה באש. במקום זה, הוא הפך לסרט לוהט. טרנטינו חזר אל פסטיבל "סאנדאנס", הפעם עם הסרט המוגמר, שהפך ללהיט הגדול של הפסטיבל. עם זאת, הוא יצא בלי אף פרס מיוטה. "הייתי מאוד עצוב, כעסתי. יצאתי מהאולם בעצבים ורציתי לצעוק 'לכו להזדיין כולכם'", סיפר לאחר הפסטיבל. וזה לא היה אפילו הפסטיבל הכי גרוע בו הוקרן הסרט.

כשהסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל אימה בספרד, טרנטינו עמד מאחור וראה כיצד לא פחות מ-33 אנשים קמים ועוזבים לאחר סצנת ההתעללות. "זה לא הפריע לי. זה הראה שהסצנה עובדת", אמר. רק עזיבה אחת הפריעה לו באותו ערב. "הבמאי ווס קרייבן בא לצפות בסרט, וגם הוא עזב לאחר הסצנה הזו. ווס קרייבן! האיש שביים את סרט האימה 'הבית האחרון משמאל'!". אגב, לאחר שהסרט היה גמור, היה צריך טרנטינו להילחם עם הארווי וויינסטיין ו"מירמאקס" שחשבו כי סצנת ההתעללות מוגזמת ועלולה להבריח את הקהל מהקולנוע. למזלה של האנושות, טרנטינו ניצח במלחמה.

בסופו של דבר, טרנטינו הצליח לשבות את העולם. הסרט הוקרן מחוץ לתחרות בפסטיבל קאן ב-1992 וזכה לתשואות ממושכות מהקהל. הוא יצא אל הקולנוע והכניס כ-2.8 מיליון דולר בארה"ב ועוד מיליונים רבים ברחבי העולם. בהמשך, הפך ללהיט אדיר בשוק הווידאו שם הכניס עשרות מיליונים נוספים. קוונטין טרנטינו הפך לאחד הבמאים המשפיעים ביותר בעולם, וביים להיטי ענק כמו "ספרות זולה" (עליו זכה באוסקר בפרס התסריט), "קיל ביל", "ג'אנגו ללא מעצורים" (שזיכה אותו בעוד אוסקר על התסריט), וסרטים רבים אחרים.

ומה הטריק שלו לדיאלוג מבריק? "אני פשוט הולך צעד אחר צעד עם הדמויות. אם אני עשיתי את העבודה שלי והבנתי את הפנימיות שלהן ואני מחובר אליהן, הדיאלוג בא בקלות. הן מדברות בעצמן ואני פשוט כותב הכל. זה לפעמים מרגיש לא הוגן לתת לי את הקרדיט. אבל זה קורה רק אחרי שעשיתי את העבודה הקשה. כותב בעיניי חייב להתעניין בחייהם של אנשים אחרים, מכל הסוגים. אין אנשים רעים לדעתי בעולם, פשוט יש להם פרספקטיבה שונה. לי יש סימפטיה לשטן, כי אני מבין את נקודת המבט שלו. אבל חייבים לעבוד על זה עוד ועוד. זה לא מגיע סתם ככה."

**

ועכשיו כותבות וכותבים יקרים, שובו אל התסריטים והרומנים שלכם, ונסו לתת לדמויות שלכן לדבר בעצמן ולהוביל את העלילה.

ואם אתם נתקעים, זכרו: גם קוונטין טרנטינו כתב שלושה תסריטים שלמים לפני שיצר את סרט הביכורים שלו.