דארן ארנופסקי - פאי

הוא ניסה נואשות להפוך לבמאי, אבל נכשל ונכנס לדיכאון, גייס 100 דולר מכל בן משפחה וחבר, במטרה לצלם את "פאי", הסרט שצולם בצורה מחתרתית ברחובות ניו יורק, הסרט שיוביל אותו להתמוטטות פיזית ונפשית, הסרט שיוציא אותו מהחושך אל האור המסנוור. "משבר יום א'" עם סיפורו מעורר ההשראה של דארן ארנופסקי, האיש שהביא לעולם את "רקוויאם לחלום", "ברבור שחור" וכמובן – "פאי".

דארן ארנופסקי כמעט הפך לפסל ולא לקולנוען. "הלכתי לקולג' בלי לדעת מה אני רוצה לעשות. ניסיתי להתקבל למגמת הפיסול ולמגמת הקולנוע. היתי צריך לבחור ולא ידעתי מה מהן יהיה מתאים לי יותר." למזלו של ארונובסקי, מגמת פיסול החליטה לוותר על שירותיו, והוא הלך ללמוד קולנוע. בהמשך, עבר ללוס אנג'לס ולמד ב-AFI.

לאחר הלימודים, החל לעבוד על תסריטו הראשון. "כתבתי תסריט שאפתני על ילד בקוני איילנד. עבדתי במשך שנים על התסריט הזה, אבל הוא לא התקדם. הוא דרש תקציב של 3 מיליון דולר, ובשלב הזה, לא היה סיכוי שאשיג סכום כזה של כסף."

אלו היו שנים קשות עבור הבמאי. "הייתי במצב רע מאוד. ניסיתי בכל כוחי להגיע למצב שיהיה לי סרט ראשון, אבל לאף אחד לא היתה את האמונה בי כדי לתת לי כסף, אז זה פשוט לא קרה. הייתי ממש בדיכאון."

במהלך התקופה הזו, הגיע לפסטיבל "סאנדאנס", בלי סרט, רק כצופה. "הייתי אבוד לגמרי. ניסיתי להרים סרט בניו יורק במשך זמן רב ולא הצלחתי. זה פשוט היה גדול עליי. ואז הגעתי לפסטיבל וכל הבמאים האלה הציגו את הסרטים המדהימים שלהם, שפשוט עשו את הקטע שלהם. החבר'ה האלה פשוט קמו, עשו את הפרוייקטים המוזרים שלהם, והפסטיבל משבח אותם, אומר להם: 'אם אתם תצאו ותעשו את הסרט שלכם, לא תחקו אף אחד ופשוט תעשו את זה, אתם תקבלו הכרה.' זו הדרך היחידה לעשות את זה נכון.

כשחזר כתב ביומן שלו: "יום ההולדת שלי הוא עוד 12 ימים. אני ממשיך להתבגר ולא לעשות סרטים. ראיתי הרבה סרטים טובים שנתנו לי הרבה אנרגיה ואמונה להמשך." ארנופסקי החל לחשוב מה יידרש ממנו כדי לממן סרט בעצמו. "עשיתי חישוב כמה יעלה לי לעשות סרט לבד, אם אשיג הרבה מתנדבים ואצליח להשיג פילם בחינם. המספר שיצא הוא 20 אלף דולר. ניסיתי לחשוב איזה סוג של סרט אני יכול לעשות בסכום הזה."

התסריט שהיה לו ביד לא נכנס לקטגוריה הזו, ולכן ארנופסקי עשה מעשה אמיץ: הוא זרק לפח את התסריט שכתב במשך שנים, והחל לחשוב על רעיון חדש. מחשבה אחת שהיתה תקועה לארנופסקי במוח, היתה של אדם שמשוכנע שיש לו שבב בתוך הראש, והוא חופר בו עד לאובדן הכרה. הבעיה שלא היה לו המשך. "סיפרתי על הסצנה הזו לשון גולט, השחקן היחידי שהכרתי. הוא אמר לי: 'יופי. יש לך שמונה חודשים לפתח את זה.' היתה לי מחברת עם כל מיני רעיונות ומחשבות שאספתי לאורך הדרך. ערבבתי את כולם, ומזה יצא 'פאי.'"

הכתיבה לא באה לו בקלות. "בדרך כלל אני שם את המחשב בתיק ועובר ממקום למקום, ממשרד למשרד, לבית של חברים. אני חייב להיות בתנועה." באפריל 1996, יצא ארנופסקי אל בית ריק של הורים של חבר, במטרה לכתוב את התסריט שהיה בראשו. "זה השבוע החשוב ביותר בחיי", כתב ביומנו. "אני מרגיש קצת חלש אבל חייב להתקדם. זה ככל הנראה יהיה סרטי הראשון. לא רע בהתחשב בזה שעברו כבר חמש שנים מזדיינות מאז הסרט הקצר שלי." ארנופסקי אף הוסיף וכתב לעצמו חוקים נוקשים לכתיבת הדראפט הראשון:

1. תמיד תתקדם. אם יש בעיה, תתגבר עליה תוך כדי כתיבה. 2. קח הפסקה רק אם משהו טוב קורה על הדף, או אם אתה משיג אחת ממטרותיך. אין עצירות בגלל בלבול או חוסר הבנה – פשוט הקלד את דרכך קדימה. 3. עשרה עמודים ביום, מינימום. 4. מותר לחזור אחורה רק כדי להוסיף משהו. אל תמחק דברים סותרים, רק סמן את המקום לאחר כך. 5. תעשה את זה. תסבול, תחייה, תבכה, תתמודד במשך שבוע. אתה תרגיש כמו מיליון דולר בסוף. 6. תהנה.

הוא החל לפתח את הרעיון על האדם שמשוכנע שיש לו שבב בראש, ומהר מאוד החל לגלוש למחוזות אחרים, כאלו שנתקל בהם כשהתנדב שנים קודם לכן, בקיבוץ במדינה קטנה בשם ישראל. "נחשפתי לנושא הקבלה כשהייתי בישראל וזה ריתק אותי." שבוע לאחר שהגיע לבית הריק, היה לו דראפט ראשון, אבל הדרך עוד היתה ארוכה מאוד. "לקח לי שמונה חודשים עד שיכולתי לחזור לשון, ולהציג לו את מה שכתבתי."

השחקן אהב את מה שקרא והסכים לככב בסרט, אם זה יצליח לקרום עור וגידים. מלא במוטיבציה ואמונה עצמית, יצא ארנופסקי להשיג את הכסף הדרוש לצלם את הסרט.

"היינו נואשים ומישהו הציעו שנבקש מכל מי שאנחנו מכירים 100 דולר. ככה, אם נבקש מ-300 אנשים, יהיו לנו 30 אלף, שזה מה שחשבנו שנצטרך בתחילה. הבעיה היתה שרוב החברים שלנו היו מובטלים שזה עתה סיימו ללמוד." בסופו של דבר הצליחה ההפקה להשיג רק 80 אנשים שיתרמו 100 דולר, או במילים אחרות – 8,000 דולר.

ההתלהבות והחזון של ארנופסקי הצליחו להדביק גם אנשים שסירבו שנה קודם לכן להשקיע בקולנוען הצעיר. הפעם, הוא גם הגיע חמוש: "היה לי תסריט מקורי וייחודי שאיש לא קרא כמוהו. זה משהו שהיה חסר לי כשניסיתי להשיג מימון לסרט הראשון." ארנופסקי הצליח לגייס עוד כמה אלפים, והגיע למספר הקסם שקבע לעצמו: 20 אלף דולר. ההפקה היתה יכולה לצאת לדרך.

הם צילמו ללא אישור בניו יורק – לא משימה פשוטה כלל וכלל. רק לדוגמא: אם היו מנסים להוציא רישיון לצלם ברכבת התחתית בניו יורק, האישור היה עולה כמעט כמו התקציב של הסרט. באחת הפעמים, כשצילמו ברכבת התחתית באופן מחתרתי, כמעט ונתפסו.

"זו היתה סצנה ובה יש חתיכות של מוח על המדרגות של הרכבת התחתית. ובכל פעם שהרכבת היתה מגיעה, היינו צריכים לכסות את חתיכות המוח כדי שאנשים לא ייבהלו. בקטע מסוים פתאום עוזרת ההפקה מצביעה ואני רואה שוטר שעומד ובוחן את מוח המרוח על הרצפה. אבל אז הוא הנהן לעצמו והלך. כנראה שהוא פשוט היה רגיל למראות כאלה בניו יורק."

קשיי ההפקה התבטאו בכל תחום: החל מההלבשה, ועד לאוכל, אותו סיפקה אמו של ארנופסקי. "כולם התגייסו למען הסרט", אמר. ארנופסקי המשיך לכתוב יומן גם לאורך הצילומים (ניתן לקנות אותו יחד עם התסריט של "פאי". אנחנו ממליצים בחום), וזה חשף לעיתים את הקשיים הנפשיים בהם נאלץ לעמוד.

כך, במהלך אחד הימים כתב: "היום היה היום הגרוע ביותר בחיי. הוא התחיל עם כאב ראש, וסצנת פעלולים שלא הגעתי אליה מוכן. זו אשמתי. אם זה לא מספיק, אחד מאנשי הצוות בישר לי שהוא קיבל עבודה חדשה והוא מתחיל מחר. זה ממש מרתיח."

מצבו של ארנופסקי המחיר ככל שהיום הנוראי התקדם. "התחלתי להקיא, ולבכות ולאבד הכרה. התחננתי על חיי, על הסרט הזה, שרק הכל ייגמר. עמדתי למות. הלב שלי דפק במהירות, המוח שלי היה מבולבל, והייתי על סף בכי כל הזמן. אני לא יודע למה. הייתי עצבני והכל התפוצץ. הייתי אבוד ומבולבל ומדוכא."

הבמאי הצעיר שרד את היום הזה, וגם את המשך ההפקה, שהיתה מאוד מאתגרת, גם אם התקציב היה גבוה יותר. "מההתחלה רצינו לעשות משהו מאוד שונה. רציתי שהסרט לא יהיה דומה לשום דבר שמישהו ראה בעבר. זו הסיבה שצילמנו בשחור או לבן, על פני שחור-לבן. הסרטים שאני הכי אוהב לראות הם אלו שגורמים לי למלמל: 'וואו, זה אדיר.' רצינו שהמצלמה תעשה זאת עבור הצופים. אם היינו מצלמים את "פאי" עם תקציב אמיתי, הוא היה אסטרונומי. הוא בקלות היה בגובה של שני מיליון דולר. זו גם הסיבה שהוא נראה כמו סרט שצולם בשני מיליון דולר: כי ככה הוא תוכנן, אבל פשוט הוצאנו עליו 20 אלף דולר."

לאחר שהצילומים הסתיימו, הצליח ארנופסקי לגייס 40 אלף דולר נוספים, עבור העריכה. "הראינו את הצילומים היומיים לאנשים והם פשוט השתגעו", אמר הבמאי. שלב העריכה לא היה פשוט גם הוא, וארנופסקי הכניס את המערכת לטירוף, רק כדי שהסרט יהיה מוכן לפסטיבל "סאנדאנס". העריכה הסתיימה בזמן, הסרט נשלח, וכמה שבועות לאחר מכן, הטלפון של הבמאי צלצל. הוא התקבל ל"סאנדאנס". "אני חושב שזה היה הלילה הטוב בחיי", סיפר ארנופסקי על הרגע בו גילה כי התקבל לפסטיבל הנחשב.

שנתיים אחרי שביקר בפסטיבל ביוטה כצופה, הגיע ארנופסקי חמוש בסרט בועט, מקורי וייחודי שהימם את הקהל והמבקרים. "פאי" היה מועמד לסרט הטוב ביותר, וזיכה את ארנופסקי בפרס הבימוי. חברת "ארטיסן" זכתה בקרב על הזכויות להפיץ את הסרט והשאירה צ'ק בסך מיליון דולר על השולחן. ארנופסקי, אם תהיתם, לא הפך לעשיר בן לילה.

"לא הרווחתי שום דבר מהסרט, מבחינה כספית. הכל התחלק בין כל המשקיעים, שתרמו 100 דולר. כשהלכנו לחברים, משפחה וכל מי שהכרנו וביקשנו 100 דולר, הבטחנו שאם הסרט ירוויח כסף, הם יקבלו בחזרה 150, וכך היה. הדרך היחידה לעשות סרט כזה עבור 60 אלף דולר, היא דרך הרבה מאוד טובות. כל מי שעבד על הסרט – החל ממני, מהמפיקים, מהצלם ודרך עוזר ההפקה – כולם בעלי זכויות שוות בסרט. 50% מהרווחים שלו מתחלקים בין כל מי שעבד על הסרט, באופן שווה."

"פאי" הפך ללהיט מפתיע בקולנועים וגרף קרוב ל-4 מיליון דולר, סכום אדיר לעומת התקציב המקורי של הסרט. בהמשך חרך גם את שוק הווידאו וה-DVD. ארנופסקי, שאיש לא האמין בו עד לא מזמן, המשיך בדרכו המקורית, ויצר סרטים בלתי נשכחים כמו "רקוויאם לחלום", "המתאבק" ו"ברבור שחור" שהעניק לו את המועמדות הראשונה שלו לאוסקר בתחום הבימוי.

"אם פאי" לא היה עובד, אני לא יודע מה הייתי עושה", מתוודה ארנופסקי. "אני לא חושב שהיו נותנים לי עוד הזדמנות. ואם 'רקוויאם לחלום' לא היה מצליח, כולם היו אומרים שאני סתם להיט של סרט אחד, חד גוני."

אז מה למד ארנופסקי מכל הרפתקת "פאי"? "חייבים להאמין, וחייבים לשאוף גבוה ורחוק. לא להסתפק במועט. צריך אנשים טובים שיסכימו לצאת איתך למלחמה. עם טובות מאנשים, אפשר לעשות סרטים כמעט בחינם. פשוט משאילים מצלמה, משיגים פילם בחינם. הבעיה של הרבה סרטים עתירי תקציב בהוליווד היא שיש להם את הכסף, אז הם סתם מצלמים בלי נשמה. כשאין לך כסף, אתה צריך להיות יצירתי יותר. המגבלות שלך יוצרות מציאות, ובמציאות הזו אתה צריך להפוך את החולשות שלך ליתרונות."

**

ועתה כותבות וכותבים, צאו גם אתם אל רחובות ניו יורק וצלמו את סרט הביכורים שלכם.

ניו יורק אינה חובה – גם פרדס חנה, עכו וקרית שמונה הן אופציות ראויות לא פחות.