מאט גריינינג - משפחת סימפסון

בדיוק לפני עשר שנים יצא הסרט על "משפחת סימפסון", המתבסס על הסדרה האהובה. אך האם ידעתם שיוצרי הסדרה ניסו במשך שנים לחשוב על עלילה לסרט ולא הצליחו, שכתיבת הסרט שהגיע אל המסך ארכה כארבע שנים, ושלא פחות מ-153 דראפטים שונים נכתבו? "משבר יום א'" חדש וצהוב במיוחד יוצא לדרך.

כבר בעונה הרביעית של התוכנית, אי שם בתחילת שנות ה-90, ביקשו אולפני "פוקס" ממאט גריינינג ויוצרי "משפחת סימפסון" להפיק סרט על המשפחה. רעיונות נזרקו לאוויר, ולבסוף הוחלט על העלילה בה בארט וליסה הולכים למחנה קיץ של קראסטי הליצן, מה שהופך במהרה לסיוט. היוצרים ניסו לקחת את מה שהחל כרעיון לפרק, ולפתח אותו לסרט באורך מלא, אך מהר מאוד החליטו שהם לא מרוצים מהתוצאה. "אני חושב שזה לקח לנו חצי שעה לקבל את ההחלטה שעדיף להתרכז בסדרת הטלוויזיה", אמר המפיק והכותב, ג'יימס ברוקס. העלילה הפכה לבסוף לאחד הפרקים הטובים של הסדרה.

ב-2001, יוצר הסדרה, מאט גריינינג שוב הרגיש את הגירוד. "כל דבר הוא גדול יותר כשהוא בסרט. כל פרק של 'משפחת סימפסון' הוא חגיגה, ותמיד רצינו שהסרט יהיה חגיגה ענקית. זו היתה הדרך שלנו לכבד את האנימטורים, לתת להם את ההזדמנות להראות את היכולות שלהם וללכת הכי רחוק שהם יכולים עם האמנות שלהם. וזו גם היתה הדרך שלנו לכבד את הכותבים, כיוון שיכולנו להקים את 'צוות הכוכבים' ולכתוב את הנשמה שלנו לתוך זה. וכמובן, זו היתה הזדמנות לשחקנים הנהדרים להציג יכולות משחק אדירות."

מדוע לקחו ליוצרי התוכנית כל כך הרבה שנים להביא את המשפחה הצהובה אל המסך? "כי אנחנו עצלנים", עונה גריינינג. אל ג'ין, אחד הכותבים הוותיקים מוסיף: "חיכינו 18 שנה בגלל שלא רצינו להפיק סרט רק כי יכולנו. רצינו לעשות סרט כי זה היה הדבר הנכון. חיפשנו אחר סיפור סיפור שיתאים למסך הגדול. הבעיה הנוספת היתה שלא היה לנו את כוח האדם הנדרש כדי לכתוב את הסרט. היו לנו בהתחלה רק שמונה תסריטאים וחמישה במאים ולא יכולנו לעשות את התוכנית והסרט במקביל. דיברנו על כך שאולי נעשה את הסרט אחרי שהתוכנית תרד מהאוויר אבל זה מעולם לא קרה."

ככל שהסדרה התפתחה, כך גדלה מצבת כוח האדם, אבל גם אז היא לא הספיקה. "לא היו לנו תסריטאים ואנימטורים שישבו ללא מעש וחיפשו מה לעשות. בשונה מרוב הסדרות, 'משפחת סימפסון' לא יוצאת לעולם לחופש. הקדשנו את כל האנרגיה שלנו לתכנית ולא רצינו לפגוע בסדרה כדי לעשות סרט", אמר מאט גריינינג. "בנוסף, הציפיות היו בשמים, ואף אחד לא רוצה להיות זה שלוקח את ספינת 'משפחת סימפסון' ומשיט אותה אל תוך קרחון. אחרי 18 עונות נהדרות, הפוטנציאל לאכזב את הצופים הוא עצום." כל כך עצום, שגריינינג הכניס סעיף לחוזה מול "פוקס" שקובע כי היוצרים יוכלו לכתוב את התסריט ולזרוק אותו לפח אם יחליטו שהם לא מרוצים מהתוצאות. זה לא קרה.

בשלב מסוים, הבינו בתוכנית כי הם חייבים לגייס עוד כוח אדם אם ברצונם להגשים יום אחד את חלומם ולהפיק סרט. כך נוסדו שני חדרי הכתיבה: אחד של תוכנית הטלוויזיה, ואחד של הסרט, שם הוקם צוות שכונה "הכוכבים", כיוון שבו היו כל הכותבים הגדולים ביותר בהיסטוריה של התוכנית: מאט גריינינג, ג'יימס ברוקס, מייק סקאלי, אל ג'ין, דייויד סילברמן (שגם ביים את הסרט), דייויד מירקין, מייק רייס, ג'ורג' מאייר, ג'ון שוורצוולדר וג'ון ויטי. "זה היה מרגש מאוד להיבחר ולהיכלל בצוות שיכתוב את הסרט", אמר מייק רייס שמצא את עצמו בחדר. "יותר מרגש מלכתוב את הסרט היה לשבת בחדר עם הכותבים המדהימים הללו", העיד ג'ון ויטי.

למרות זאת, לא כל יום ולא כל רגע היה מושלם. "זה לא כאילו שכל ישיבה שלנו היתה מושלמת", אמר אל ג'ין. "בדיוק כמו כל כוכב, גם אנחנו לפעמים מחטיאים." הקשיים היו רבים, אבל ג'יימס ברוקס מספר כי הקושי הגדול ביותר בשבילו היה להכניס יותר רגש. "הדבר הכי חשוב בתוכנית הוא לייצר כמה שיותר צחוקים. זה הפך את המשימה של הכנסת רגש לסיפורים למאתגרת יותר. אנחנו תמיד מתחילים בצחוקים, אבל היינו חייבים גם רגש כדי שהקהל גם יצחק, וגם יהיה אכפת לו ממה שקורה לדמויות."

בדיחות טובות שלא סופרו כבר הם מצרך נדיר יחסית אצל כותבים של סדרה שמייצרת עשרות פרקים בכל שנה, וכבר מזמן חצתה את קו 500 הפרקים. "אנחנו כבר רגילים לזה שצריך לחשוב על בדיחות חדשות. הכלל כאן היה שבדיחה שרוצה להיכנס לסרט צריכה להצחיק 350 פעמים, בכל דראפט ובכל שכתוב. אבל אני לא חושב שמישהו מאיתנו צפה שהתסריט יהיה מסובך כל כך. אני יודע שתסריטים לסרטים הם מסובכים, אבל זה היה מעבר לזה. זה דרש מאיתנו המון ניסוי וטעייה."

ובדיוק כמו כל כותב, גם לכוכבים הגדולים של "משפחת סימפסון" היה קושי גדול עם הדראפט הראשון. "הלחץ היה מאוד גדול להביא סיפור שיהיה משמעותי מספיק", סיפר ג'יימס ברוקס. "מאט גריינינג הגיע לפגישה הראשונה, וגם זה שם עלינו לחץ." ברוקס מספר כי "היה לנו כל כך אכפת שהיינו נורא זהירים בהתחלה. לקח לנו שנה שלמה להשתחרר ולהתחיל להנות עם הכתיבה, כמו בתוכנית."

קבוצת הכוכבים לא הגיעה נטולת אגו. לכל אחד מהאנשים בחדר היה רזומה ארוך של כתיבה, אם עבור התוכנית עצמה או עבור סרטים שוברי קופות כאלו או אחרים. "בסופו של דבר, היינו דמוקרטיים לחלוטין", אומר ברוקס. "כשאתה יושב בהקראה של התסריט, מישהו יכול להיות נלהב מרעיון כלשהו, אבל אם הוא לא מצחיק בהקראה, הוא כנראה לא יקרה. בסופו של יום, לכולנו אכפת מאוד מ'משפחת סימפסון'. זו תוכנית שדאגה ופרנסה את כולנו. היא גדולה יותר מכל אחד מאיתנו, ככה שכולנו עבדנו מתוך רצון לשרת את התוכנית והדמויות."

כאמור, עלילות רבות נזרקו לחלל האוויר, אבל היתה זו הצעה מופרכת שזרק אל ג'ין ביום הראשון, שהובילה לבסוף לעלילה המרכזית של הסרט. ג'ין שאל מה היה קורה אם בתחילת הסרט, סטיבן ספילברג היה מגיע לספרינגפילד לצלם סרט יחד עם טום הנקס, ומסיבה כלשהיא הוא היה מפוצץ את העיר. החבורה צחקה, אך החליטה לבסוף להשמיט את ספילברג (הנקס דווקא מופיע בסרט), לטובת חזיר שהופך לחברו הטוב ביותר של הומר, אך מוביל לאסון תברואתי שבגללו מבודדת העיר, בדומה לכתבה שקרא מאט גריינינג בעיתון.

לאחר שנה של עבודה והסכמה על הרעיון הבסיסי, חולק התסריט לשבעה חלקים, וכל תסריטאי לקח חתיכה והלך לעבוד עליה לבדו. לאחר חודש, הם שבו, לאחר שכל אחד מהם כתב כ-25 עמודים. העלילות חוברו יחדיו, וכך נוצר הדראפט הראשון. טוב במיוחד – הוא לא היה. "ידענו שזה עוד רחוק מאוד ממה שזה צריך להיות", העיד גריינינג. ספק אם יוצר הסדרה ידע בשלב הזה עד כמה ארוך התהליך עומד להיות.

אחת הבעיות המרכזיות של הכותבים היתה שהם היו צריכים להשתחרר מהצורה בה התרגלו לכתוב במשך כמעט 20 שנים. "היינו חייבים להרחיב את המחשבה שלנו ולצאת מהמבנה של 21 הדקות, ובזה ג'יימס ברוקס היה נהדר", מספר מייק סקאלי, ומייק רייס מוסיף: "צורת העבודה של ג'יימס היא כזו שהוא עובד ועובד על התסריט עד שמישהו בא וחוטף לו אותו מהידיים."

על גבי השנתיים הבאות, נכתבו למעלה ממאה גרסאות של התסריט.

על פי מקור אחד, המספר המדויק עמד על 153 דראפטים. גריינינג לא מבטל את המספר, ומציין כי "לעסנו הרבה מאוד עפרונות והזמנו המון פיצות ליליות כדי להמשיך קדימה. תמיד המטרה היתה לכתוב ולשכתב, עם דגש גדול על השכתוב. כל הזמן התעסקנו עם התסריט, ולא הפסקנו לנסות ולמצוא שורה טובה יותר או סצנה מוצלחת יותר."

ברוקס מספר כי מרגע שנפלה ההחלטה לכתוב את הסרט, העבודה לא נפסקה. "התחלנו ולא עצרנו. הדבר הקשה ביותר היה תשומת הלב האדירה לכל ביט ולכל בדיחה, והלחץ האדיר שהיינו תחתיו ומתוך כל זה היינו צריכים לייצר תסריט שיהיה קליל ומשוחרר שנדמה היה שנכתב על ידי חבורה של חבר'ה מצחיקים. זה היה שוחק מאוד, אבל בשום שלב לא חשבנו לוותר. פשוט המשכנו לעבוד על זה."

אחד החשובים שבצוות הכוכבים הפך להיות דייויד סילברמן, כותב לשעבר בתוכנית שהמשיך למקומות כמו "פיקסאר", והביא עמו ניסיון רב בסרטי אנימציה. "הדבר הכי חשוב ב'פיקסאר' הוא לכתוב כמה שיותר מהר את התסריט שלך, כדי שיהיה אפשר לאייר את זה ולראות את זה בעיניים. גם אם זה לא מושלם, גם אם זה עוד קצת רופף. תכתוב את זה כדי שיהיה אפשר לראות מה לא עובד."

בדיוק כמו רוב התסריטים שנכתבים, גם כותבי "משפחת סימפסון" התקשו בעיקר בחלק האמצעי של הסרט. "החלק הכי חלש של התסריט תמיד היה בין הקטע שבו המשפחה נמלטת מהעיר, ועד לקטע שבו היא חוזרת", אומר ג'ין. "שם היו הכי הרבה שכתובים, ואני חושב שעדיין משהו שם לא פתור לחלוטין ומעט גס."

מאט סלמן, אחד הכותבים שהצטרף מאוחר יותר, אמר כי "היינו נחושים להמשיך לעבוד על התסריט עד שאחד האנימטורים ימות מתשישות. אם לא היה נקבע תאריך יציאה לסרט, כנראה שעוד היינו עובדים עליו עד היום." ואכן, העבודה של הכותבים נמשכה גם אחרי שהסרט החל את הקרנות הניסיון שלו. באופן מדהים, אחד האלמנטים הכי מזוהים עם הסרט – הלא הוא השיר של הומר על "ספיידר פיג" – נכנס ממש ברגע האחרון, אחרי הקרנת ניסיון של הסרט.

"ישבנו במשרד, ודייויד מירקין אחד הכותבים הקריא סצנה ובאמצע שלה פתאום מארג' אומרת: 'איך העקבות של החזיר הגיעו לתקרה?'", מספר אל ג'ין. "אמרתי שאולי הומר מחזיק את החזיר ואומר שהוא 'ספיידר פיג' ומיד דייויד מירקין ודייויד סילברמן התחילו לשיר את השיר שנכנס אל הסרט. כולנו פרצנו בצחוק אדיר." השיר הוכנס לתסריט, האנימטורים נשלחו מיד לאייר בזריזות, ובהקרנה הבאה השיר כבר היה בסרט. "פתאום אני רואה את השיר מופיע בפוסטרים של הסרט", נזכר ג'ין. "לא האמנתי. זה היה אדיר."

כדי להבין עד כמה מטורף התסריט הסופי היה, ניתן לציין כי בסרט מופיעות לא פחות מ-320 דמויות, ול-98 מהן יש לפחות קטע דיבור אחד. עם כל כך הרבה דמויות, היה ברור שחלק לא יצליחו להיכנס לסרט ויישארו על רצפת חדר העריכה. כך למשל נחתכו אדוארד נורטון, מיני דרייבר וארין ברוקוביץ'.

כשהוא יצא ב-2007, עשרות אלפי אנשים עמדו בתור בבתי קולנוע מסביב לעולם כדי לראות את הסרט המדובר. ההקרנות היו מלאות במשך שבועות, והסרט, שעלות הפקתו הסתכמה ב-75 מיליון דולר, הכניס למעלה מחצי מיליארד דולר ברחבי העולם, מספר ענק בכל קנה מידה. אין פלא אם כך, ש"פוקס" התחננו מגריינינג וחבריו לסרטים נוספים במהלך השנים, דבר שעד כה – עשר שנים מאוחר יותר – עדיין לא קרה. בערך.

לפני כמה שנים, אחד הפרקים שהיה אמור להיות בעונה 26, נמשך על ידי היוצרים ולא היה אמור להיות מוקרן בטלוויזיה. הסיבה היתה שגריינינג וברוקס רצו לבחון את האפשרות להרחיבו לסרט באורך מלא. העלילה עוקבת אחר משפחת סימפסון שנחטפת ומגיעה לכוכב ריגל 7, שם גרים החייזרים קאנג וקודוס, האהובים מאוד על חובבי הסדרה. לבסוף הרעיון נזנח, כיוון שהיוצרים לא הרגישו שהעלילה מספקת, והפרק שודר במהלך העונה.

עם זאת, כרגע אין שום סרט המשך באופק. או כפי שהכותב והמפיק מייק סקאלי מציין: "מה אתם רוצים? רעיונות כמו חרא של חזירים שהורס את העיר לא מגיעים בין לילה."

**

עד כאן "משבר יום א'" להפעם.

שובו אל התסריטים שלכם, ונסו גם אתם להגות רעיון גאוני כחרא חזירים המשמיד עיר שלמה.