וינס גיליגן - שובר שורות

היא נחשבת לאחת הסדרות הטובות בהיסטוריה, אבל האם ידעתם שאף רשת טלוויזיה לא רצתה להפיק את "שובר שורות"? "משבר יום א'" מצדיע לווינס גיליגן, יוצר הסדרה האדירה שמספר על הקשיים שבדרך, על משחק הפוטבול שכמעט קבר את הפיילוט, ועל שביתת התסריטאים שסייעה לשמור את דמותו של ג'סי פינקמן בחיים. אל תחמיצו.

החיים יכולים להיות לא פשוטים גם אחרי שכתבתם לאחת מסדרות הטלוויזיה המצליחות בהיסטוריה. תשאלו את וינס גיליגן. הוא היה התסריטאי של סדרה קטנה שאולי שמעתם עליה – "תיקים באפילה" קראו לה. אלא שגיליגן לא הרגיש שזה מספיק לו. הוא חיפש להתלהב מרעיון חדש במשך שנים, אבל זה לא הוביל אותו לשום מקום.

יום אחד, גיליגן ישב עם תסריטאי שעבד איתו ב"תיקים באפילה", והחל להתלונן על הוליווד, על תעשיית הטלוויזיה – על הכל. "לשנינו לא היתה עבודה, וכל הדברים שרציתי לעשות לא הצליחו", מספר גיליגן. "אמרתי לו: 'אני לא יודע מה לעשות עם זה שאני מחוסר עבודה. אולי נלך לעבוד ב'וולמארט'? הוא צחק והציע שנמצא קראוון ונקים בו מעבדת מת'."

גיליגן קפא במקומו והביט בחברו. אחר כך הוא התחיל להסתובב בחדר בשתיקה. לאחר מכן, החל להזיע. "אכפת לך שארוץ עם הרעיון הזה?", שאל. "מצאתי את עצמי מסתובב שעות, או יושב בחצר האחורית שלי, בפאניקה, מנסה לעשות משהו עם הרעיון המעולה הזה", הוא מספר.

מהרגע שאמר את הדברים, החלה להיווצר במוחו של גיליגן דמות שגרמה לליבו להלום בחוזקה. "זה היה סוג של נורה שנדלקה לי במוח, וזה הרגיש מוזר כי זה בדרך כלל לא קורה לי", הוא מספר. "הרעיונות שלי נוטים להגיע בחתיכות קטנות יותר, וזה דורש יותר עבודה לחבר אותם ולהפוך אותם למשהו שאפשר להשתמש בו."

אבל עם וולטר וייט, משהו כבר הרגיש שלם, ייחודי. "פתאום היתה לי את הדמות בראש, של אדם טוב, שומר חוק שמחליט לפתע להפוך לפושע. כל כך התעניינתי בדמות שלא באמת חשבתי איך ואם אצליח למכור את הרעיון או לא. כנראה שאם הייתי חושב קצת יותר זמן עד כמה קשה יהיה לשכנע מישהו להפיק את הסדרה הזו, הייתי מפחיד את עצמי ולא הייתי מנסה אפילו לכתוב אותה."

גיליגן היה נלהב מאוד מהרעיון ומהדמות והחל לחפש שותפים למסע. הוא פנה אל שני נציגים ב"סוני" עמם עבד בעבר, ועשה להם פיץ'. "אני מסתכל על העיניים שלהם, ונראה שהם במקום אחר לגמרי. היה נדמה לי שהם משועממים. פתאום שמעתי את מה שיצא לי מהפה וחשבתי לעצמי: 'זאת התוכנית? מה, אני משוגע? אף אחד לא הולך לקנות את זה."

גיליגן חזר לביתו, מתוסכל. "חשבתי לעצמי שזה היה בזבוז זמן אדיר." אבל אז, הטלפון צלצל. אלו היו האנשים מ"סוני". "הם אמרו לי שזה באמת רעיון מטורף, אבל שהם בפנים", סיפר. זאק ואן אמבורג, אחד מהאנשים של "סוני", סיפר על הפגישה עם גיליגן: "הוא סיפר על דמות שאין בה אושר, לא היו לה יכולות, והוא חי חיים מאוד בינוניים. אה, ואז הוא מגלה שיש לו סרטן. הסתכלנו מסביב לחדר כדי להבין אם זו תוכנית מתיחות. לא הבנו מה קורה."

אך כאמור, הם ראו משהו ברעיון של גיליגן. יחד, הלכו השלושה כדי לנסות למכור את התוכנית לגופי השידור. גיליגן כבר היה מנוסה מאוד בפרזנטציות למיניהן, אבל דבר לא היה יכול להכין אותו לפיץ' שעשה ל'שואוטיים'. בעצם, כן היה דבר אחד שהיה יכול להכין אותו – צפייה בטלוויזיה.

"עשיתי את הפיץ' שלי במשרדים של 'שואוטיים' מול נשיא הרשת וחמש דקות אחרי שהתחלתי, הוא אומר: 'זה נשמע מאוד דומה לתוכנית 'העשב של השכן'. שאלתי 'מה זה העשב של השכן'? ואז הוסבר לי שמדובר בתוכנית חדשה של 'שואוטיים' על אם בפרברים שמחליטה להשאיר מאחוריה את החיים שומרי החוק שהיא ניהלה כדי להשיג כסף מהיר על ידי מכירת סמים.'"

מן הסתם, גיליגן היה בהלם. "הרגשתי את הדם מתנקז מהפנים", הוא אומר. גיליגן פנה אל מפיקיו ושאל אותם האם הם מכירים את הסדרה המדוברת. "בוודאי", הם השיבו, "תוכנית מעולה. אבל הרעיון שלך שונה לחלוטין. היא סוחרת במריחואנה והבחור שלך מוכר קריסטל מת'. זה שונה לגמרי."

לא יפתיע אתכם לשמוע שרשת 'שואוטיים' סירבה לרעיון. "זה לא היה הרגע המשמח ביותר שהיה לי בעסק", אומר גיליגן. "כל השבועות הללו ירדו לטמיון, או לפחות כך חשבתי. במידה רבה, אני בר מזל. אם הייתי יודע ש'העשב של השכן' היתה קיימת כמה ימים לפני אותה פגישה, לא הייתי עושה את כל זה. הייתי אומר לעצמי (ואני עדיין עושה זאת הרבה): 'לעזאזל, כל הרעיונות הטובים תמיד תפוסים!'".

משם, הלכה החבורה לרשת TNT. שם העניינים כבר הלכו טוב יותר. בערך. "זו היתה אחת הפגישות הכי טובות שהיו לי בחיים", סיפר גיליגן. "הבכירים ששמעו אותי היו על הקצה של הכיסא שלהם מרוב מתח. הם אמרו 'וואו, מה קורה אז?', שאלו כל הזמן שאלות, וממש התעניינו. סיפרתי להם את כל מה שקורה בפרק הראשון, והם התלהבו כל כך. בסוף הפיץ' הם הסתכלו זה על זה, לקחו נשימה ואמרו: 'אוי אלוהים, אם רק יכולנו לקנות את זה." גיליגן לא הבין, אז הנציגים מ-TNT הסבירו לו: "אם אנחנו נקנה את הסדרה שלך, יפטרו אותנו".

יממה לאחר מכן, הלך גיליגן למקום אליו הולכים כשרוצים לעשות סדרה בועטת, מקורית, שלא משחקת לפי הכללים – HBO. "אם הפגישה ב-TNT היתה הכי טובה שהיתה לי, ב-HBO היא היתה הכי גרועה", הוא נזכר. "הם לא היו יכולים להיות פחות מתעניינים. אני חושב שאם הייתי מת מול העיניים שלהם הם לא היו שמים לב. אני מגיע לסוף הפרזנטציה שלי ואני פשוט מרגיש את גלי חוסר העניין הרעילים שעפים בכיווני, ואז הבכירה שבקצה השולחן גלגלה את עיניה, ואמרה 'אוקיי, תודה שבאת.' הם אפילו לא כיבדו אותנו ב'לא'. הם פחות או יותר אמרו לנו – עופו לנו מהמשרד, בבקשה'".

אחרי שקיבל תשובות שליליות רבות ומבטים מבועתים מבכירים רבים ברשתות, הגיעה רשת FX שראתה את הפוטנציאל והסכימה לקנות את התוכנית. FX שילמה לגיליגן לכתוב את הפיילוט, אבל עוד לפני שאתם חוגגים, הנה הבשורות הרעות: "FX יצרו איתי קשר אחרי שהם קראו את הפיילוט ואמרו לי שהם מצטערים, אבל הם נאלצים לסרב", מספר גיליגן. "הם קנו סדרה אחרת של קורטני קוקס שנשמעה להם דומה. הסדרה שלנו היתה מתה כמו פטיש."

שנה חלפה.

באחד הימים, ישב סוכנו של גיליגן עם ג'רמי אליס, שבדיוק הפך למנהל התוכניות של רשת AMC הצנועה. אליס נכנס לתפקידו באותו השבוע, ומכיוון שלרשת לא היתה אפילו סדרה מקורית אחת, הוא ניסה למצוא אחת בעצמו. כשקיבל את התסריט של הפיילוט ל"שובר שורות", הוא הרגיש שמצא את מה שחיפש. "זה היה סיפור מקורי לחלוטין על אנדרדוג עם סיכוי של אחד למיליון להצליח", נזכר אליס.

גיליגן הוזמן לפגישה עם הרשת, אבל בשלב הזה, כבר לא היה אופטימי שהסדרה אי פעם תצולם. "אמרתי לעצמי – לפחות אשתה איזה ויסקי טוב", אומר גיליגן. "אבל פתאום זו היתה פגישה כזו שבה אומרים לך: 'היי, אנחנו אוהבים את העבודה שלך, ואנחנו הולכים להקים בסיס על הירח ורוצים שתתכנן אותו.'"

אבל היתה בעיה: גיליגן כבר מכר את הרעיון לרשת FX, ו"שובר שורות" כבר לא היתה בבעלותו. למזלו, הרשת המתחרה של AMC יצאה ג'נטלמנית. "FX היו גדולים מספיק כדי לתת ל-AMC לקנות את הסדרה, וזה דבר נדיר בהוליווד. הרשתות מוכנות לשלם רק כדי לשים תסריטים על המדף, בלי שום רצון להפיק את הסדרה, וכך לא להסתכן שמישהו אחר ייקח אותה ויהפוך אותה ללהיט. ככה רוב האנשים בעיר הזו עושים עסקים, אבל FX היו הוגנים איתנו."

ההפקה קיבלה אור ירוק, לא לפני שב-AMC החליטו לקיים את העלילה של הסדרה באלבקרקי ניו מקסיקו, בגלל הטבות מס. אבל לא הכל הלך חלק לגיליגן. לתפקיד הראשי הוא דמיין רק שחקן אחד ויחיד: בריאן קרנסטון.

קרנסטון היה מוכר עד אז בתור האב בסדרה "מלקולם באמצע" ונתפס על ידי רבים כשחקן המגלם דמויות חביבות בלבד. "עדיין ראינו את בריאן בתור האב מ'מלקולם', ואמרנו – 'באמת? אין אף אחד אחר?'" נזכר אחד הבכירים ברשת. ב-AMC הציעו לגיליגן את ג'ון קיוזק ואת מת'יו ברודריק במקום קרנסטון.

עכשיו עצרו רגע את הקריאה, עצמו את עיניכם, ונסו לדמיין איך היתה נראית הסדרה אם מת'יו ברודריק היה בתפקיד הראשי. אנחנו נחכה לכם...

סיימתם?

למזלם של חובבי הסדרה, גיליגן לא הסכים לשמוע על כך. הוא זכר שליהק פעם את קרנסטון לפרק אפל במיוחד של "תיקים באפילה", והראה לבכירי AMC את הפרק. הם השתכנעו מיד. העונה החלה להצטלם. אבל אז הגיעה שביתת התסריטאים הגדולה של 2007. גיליגן ראה כיצד העונה היחידה שתכנן, שהיתה אמורה להימשך 13 פרקים, קוצצה לשבעה פרקים בלבד.

זה אולי נשמע כמו מזל רע, אבל בדיעבד, אפילו גיליגן טוען כי זה היה אחד האירועים שהצילו את הסדרה מעצמה. גיליגן לא חשב שהסדרה תימשך חמש עונות, ותכנן להרוג את דמותו של ג'סי כבר בעונה הראשונה, לקראת סופה. השביתה הובילה לכך שהוא לא הספיק לכתוב את הפרקים הללו, ובינתיים, עד שהשביתה הסתיימה, הקהל זכה לצפות בסדרה ולהתאהב. הריגתו של ג'סי נזנחה, והוא הפך לאחד הגיבורים הכי חשובים בה.

"היה לי מזל שלא קיבלתי את ההזדמנות ללכת עם האינסטינקטים שלי ולזרוק את כל הרעיונות שהיו לי לתוך העונה הראשונה", מודה גיליגן. "אם הייתי עושה את זה, הייתי מכניס את עצמי לכמה בורות מאוד לא נעימים. יותר מתמיד, הפילוסופיה שלי כרגע היא לתת לקהל כמה שפחות. אתה רוצה להזיז דברים כמה שיותר לאט, תוך שאתה שומר אותם מעניינים כמובן. אני לא חושב שהקהל נעשה חסר שקט, ומאמין שאנשים מוכנים להאט כדי להכיר דמות לעומק."

אנחנו כותבים שהקהל זכה לצפות בסדרה, אבל כשגיליגן התיישב לצפות בפרק הבכורה, הוא נחרד: באותו הערב שודר משחק אליפות ה-NFC בפוטבול בין הניו יורק ג'איינטס לגרין ביי פאקרס. גיליגן הלחוץ ראה כיצד אחד המשחקים הנצפים ביותר בעשור האחרון, הולך להארכה, ובמקום שצופי הפוטבול (קהל גברי היה בדיוק מה שהרשת כיוונה אליו) יסיימו לצפות במשחק ויעבירו ערוץ, הם המשיכו לצפות במשחק. כך, את פרק הבכורה של "שובר שורות", ראו אנשים מעטים.

ואז, שעה לאחר שעת השידור המקורית, בעט לורנס טיינס מהג'איינטס את הבעיטה שהכריעה את המשחק, הג'איינטס ניצחו, ונתוני הרייטינג של "שובר שורות" החלו להראות סימני שיפור. ואז הם השתפרו עוד קצת. ועד סוף העונה, כבר היה ברור: יש כאן להיט.

הקהל השתגע על "שובר שורות" שזכתה מאז ב-16 פרסי "אמי" כולל לסדרת הדרמה הטובה ביותר, והיתה מועמדת ל-58 מהם. קרנסטון עצמו זכה בארבעה פרסי "אמי" על תפקידו כוולטר ווייט, התפקיד שכלל לא היה אמור לקבל בסדרה שכלל לא היתה אמורה להיעשות. המגזין "רולינג סטון" בחר ב"שובר שורות" במקום השלישי ברשימת "100 הסדרות הטובות בהיסטוריה", לפני "סיינפלד", "משפחת סימפסון" ו"מד מן".

בעקבות ההצלחה ההיסטרית, גיליגן יצר גם את "סמוך על סול" המופלאה, העוקבת אחר דמותו של סול גודמן, דמותו של עורך הדין החלקלק מ"שובר שורות". הסדרה זכתה ב"אמי" והיתה מועמדת לשני פרסי "גלובוס הזהב". היא גם הבהירה עוד יותר, לכל מי שעוד פקפק, שווינס גיליגן הוא אחד הקולות המקוריים שיש היום בתעשייה.

ומה יש לגיליגן עצמו לומר על ההצלחה המדהימה הזו? "הסוד הוא להישאר פתוח לרעיונות חדשים ולא לוותר, גם כשמקבלים דחייה. כל העיר אמרה לא ל'שובר שורות'. צריך להמשיך להאמין ולא לוותר. אני באמת מרגיש בר מזל, כי הסדרה הזו מראה עד כמה טלוויזיה היא תחום שבו דרושה עבודת צוות. יש לי שבעה תסריטאים ממש מוכשרים שמוסיפים המון לתוכנית. הדמויות הללו קיימות אך ורק בגלל הכתיבה ובגלל השחקנים הנהדרים הללו וכמובן הבימוי. אני באמת מרגיש כאילו משכתי את הידית במכונת הימורים ויצאו שלושה דובדבנים. אם זה היה בזכות משהו שאני עשיתי, אני לא חושב שאני אוכל לחזור עליו."

**

ואם כל העולם אמר לווינס גיליגן 'לא' על "שובר שורות", מה זה קצת דחיות עבורכם? קחו בקלות, המשיכו לעבוד, ותמיד תאמינו. אנחנו מאמינים בכם. מבטיחים.