Please reload

Recent Posts

דייויד צ'ייס - הסופרנוס

January 1, 2018

1/10
Please reload

Featured Posts

מליסה מתיסון - אי.טי

October 22, 2017

הוא נחשב לאחד הסרטים האהובים והמצליחים בכל הזמנים, אבל האם ידעתם שסטיבן שפילברג פיתח את הרעיון בזמן שצילם סרט אחר, שהתסריטאית כלל לא רצתה לכתוב אותו בגלל מחסום כתיבה, ושהאולפנים חשבו שהוא סתם סרט רכרוכי ולא ראוי להפקה? "משבר יום א'" חוזר עם פרק מרגש במיוחד.

 

 

 

 

מליסה מתיסון בכלל לא חשבה לעסוק בקולנוע. היא למדה בברקלי לתואר ראשון במדעי המדינה, כשקיבלה טלפון מקרוב משפחה שלה, ששאל האם היתה מעוניינת לבוא לעבוד איתו בסרט שהוא מצלם. לקרוב המשפחה ההוא קראו פרנסיס פורד קופולה. הסרט: "הסנדק 2".

 

מתיסון הגיעה אל הסט כדי לעבוד כעוזרת של קופולה ומיד התאהבה בעולם הקולנוע, שהיה זר לה עד לאותו הרגע. בין טייקים, מצאה עצמה משוחחת עם קופולה, שעודד אותה להתחיל לכתוב. אז זה בדיוק מה שהיא עשתה. לא שזה היה פשוט כמובן.

 

למתיסון לא היה שום ידע בכל הנוגע לתסריטאות, אבל היא הצליחה ללמד את עצמה, והחלה לכתוב תסריט בשם "הסייח השחור". בשנת 1979 יצא הסרט והצליח מאוד בקופות ואף גרף שתי מועמדויות לאוסקר. מתיסון לפתע עלתה על הרדאר של הוליווד, וקיבלה שלל הצעות ופניות מאולפנים, שרצו לקרוא את התסריט הבא שלה. הבעיה היתה שלא היה לה אחד כזה.

 

במשך שבועות רבים היא ניסתה לפתח רעיון שהיה לה בראש, אבל ככל שעבר הזמן היא הלכה והסתבכה איתו, עד שיום אחד החליטה לעצור. זו לא היתה סתם עצירה. מתיסון היתה כה מתוסכלת, שהגיעה למסקנה ש"הסייח השחור" היה מקרי, ושאולי היא צריכה להספיק לכתוב לחלוטין. בדיוק באותו הזמן, בן הזוג שלה עמד לככב בסרט חדש, והיא החליטה לנסוע איתו לארץ בה מצולם הסרט כדי להתרחק מהכתיבה. אותו בן זוג היה האריסון פורד. הסרט: "שודדי התיבה האבודה". הבמאי: סטיבן שפילברג.

 

"היא היתה כמו מיראז'. צילמנו את 'שודדי התיבה האבודה' בטוניסיה, ובחום הבלתי נסבל, בין עשרות ערבים המחופשים לנאצים, היא נראתה כמו אנפה", סיפר הבמאי על הפעם הראשון שראה אותה על הסט. שפילברג התקרב אליה וראתה שהיא מרימה אבנים מהאדמה. "שאלתי אותה מה היא עושה, והיא הסבירה שכל האזור ההוא היה פעם ים, והיא מחפשת מאובנים וצדפים. היא צדקה. הם היו מפוזרים בכל מקום שהסתכלתי." הבמאי שאל אותה מי היא. "אני החברה של האריסון פורד", ענתה.

 

קוראי "משבר יום א'" של השבוע שעבר בוודאי זוכרים כי הבמאי המוערך הגיע לצילומי "שודדי התיבה האבודה" מותש ומדוכא, לאחר שסרטו "1941" כשל בקופות. במקביל, שפילברג עמל על פיתוח של סרט חדש על חוצנים בשם "Night Skies". הוא מצא תסריטאי צעיר שכתב עבורו תסריט, ואולפני "קולומביה" קנו את התסריט והחלו לשפוך כסף אל תוך ההפקה הצפויה. היתה רק בעיה אחת: ליבו של שפילברג לא היה שם.

 

"אני חושב שאולי התרחקתי קצת מהחושים שלי", מספר שפילברג על אותה תקופה. "לאורך כל צילומי 'שודדי התיבה האבודה' הייתי עסוק בפיצוץ חיילים נאצים ובצילומים של האריסון פורד עובר הרפתקאות, ומצאתי את עצמי מגרד בראש ואומר לעצמי – אני חייב לחזור אל השקט, או לפחות אל הרוחניות שהיתה כשצילמתי את 'מפגשים מהסוג השלישי.'"

 

שפילברג שאל את מתיסון במה היא עוסקת. "אני כותבת כושלת", היא ענתה. שפילברג צחק. "שאלתי אותה במה בדיוק היא נכשלה, והיא סיפרה שהיא כתבה כמה תסריטים שהיא לא היתה מרוצה מהם, ושרק אחד מהם נעשה. כשהבנתי שהיא כתבה את 'הסייח השחור' קפאתי במקומי כיוון שזה אחד הסרטים האהובים עליי ביותר. ואז התחלתי לשאול אותה המון שאלות על הסרט."

 

מהר מאוד גילו שיש גם סכנה בהפיכת צדפים ומאובנים. "הפכנו עוד ועוד אבנים, ומאחורי כל אבן חמישית שם יש עקרב, ואז היינו צורחים", צוחק שפילברג. "זה היה מפחיד כי הם היו מרימים את הזנב עם העוקץ. ובזמן שאנחנו צורחים, ומדי פעם אני צועק משהו אל תוך המגאפון כדי שנצלם סצנה, היה לי זמן לשוחח עם מליסה."

 

זה היה הרגע שבו סיפר לה שפילברג על הסרט האמיתי שהוא היה רוצה לעשות. הוא סיפר לה על חייזר שנתקע לבדו על כדור הארץ, ושם הוא פוגש ילד בן 10 שגם הוא זקוק נואשות לחבר. "אי.טי היה בעצם סיפור אישי מאוד על הגירושין של ההורים שלי", מסביר שפילברג, "הוא בעצם בא להעביר כיצד הרגשתי בעקבות הפרידה שלהם. הייתי יושב שעות כילד ומדמיין כל מיני יצורים משונים מחוץ לחלון חדרי, ומתפלל שהם ייכנסו פנימה אל תוך חיי וישנו אותם."

 

כשהוא סיים לספר למתיסון את הסיפור, הוא הבחין בדמעות בעיניה. "היה חם ומאובק, ונדהמתי שמישהו יכול יכול להזיע במצב הזה, שלא לדבר על לדמוע." הבמאי שאל אותה האם יש לה משהו בעין, ומתיסון אמרה: "לא. זה פשוט יפהפה ונהדר."

 

שפילברג חשב לרגע ומיד אמר לה: "את תהיי מוכנה לכתוב את זה?" להפתעתו, מתיסון ממש לא קפצה על המציאה. "אמרתי לו שאני לא מעוניינת. שפרשתי. שאני מנסה כבר חודשיים לכתוב משהו ונתקעתי בקיר, שאני לא יכולה לכתוב יותר. אמרתי לו שאני חייבת לברוח מהכתיבה, שאני פשוט לא מסוגלת יותר."

 

שפילברג לא ידע מה לעשות. במשך שבוע הוא ניסה לשכנע את מתיסון שתשנה את דעתה, אך היא התעקשה – היא שרופה, לא מסוגלת לכתוב. בלית ברירה, שפילברג פנה אל האדם האחד שחשב שיוכל לסייע – אל אינדיאנה ג'ונס בכבודו ובעצמו. הבמאי ניגש אל האריסון פורד באחת ההפסקות וסיפר לו על שיחתו עם מתיסון, ועל סירובה לכתוב את התסריט. "נשמע כמו מליסה", ענה לו פורד. שפילברג התחנן מהשחקן שינסה לדבר עם זוגתו ופורד הסכים.

 

"ערב לאחר מכן, כשהאריסון הגיע לצילומים, הוא ניגש אליי והדבר הראשון שהוא אמר לי היה: 'אני חושב שהיא שינתה את דעתה.'" וכך, בזמן שהוא אמור להיות מרוכז אך ורק ברשעים המנסים לגנוב את ארון הברית, ישב שפילברג עם מאתיסון וניסה לפתח את הרעיון על החייזר והילד שבראשו. "לא הקשבתי לשום מילה שאמרת לי בפעם הקודמת, אז למה שלא תספר לי שוב הכל מהתחלה", אמרה לו מתיסון בתחילת הדרך.

 

"ישבנו והתחלנו לעשות סיעור מוחות, ומיד נוספו כל מיני רעיונות חדשים. זה היה הרגע שבו ידעתי שיש לי פרטנרית. מליסה חזרה לעניינים.", נזכר הבמאי. "כשערכתי את 'שודדי התיבה האבודה', היא היתה באה לחדר העריכה לשניים-שלושה ימים בשבוע, ויחד פיתחנו את הסיפור. היא העלתה את כל הדברים על כרטיסיות." מתיסון מוסיפה כי "שיתוף הפעולה בינינו היה מושלם. לי היה רעיון, ואז לו היה רעיון. לי היה רעיון גרוע ואז לו היה רעיון גרוע. אבל הוא אדם מבריק, ומאוד סקרן, וגם הרעיונות הגרועים בסוף היו הופכים לטובים."

 

כשהם סיימו למלא את כל הכרטיסיות, מתיסון חזרה לביתה וניגשה למלאכת הכתיבה. הפעם, בשונה מהתסריט עליו עבדה קודם לכן, לא היה קיר בו היא נתקלה. הכתיבה באה אליה בצורה סוחפת, כמו נהר. שישה שבועות לאחר מכן, היא הופיעה עם הדראפט הראשון. "כשקראתי אותו, פחות או יותר אמרתי – 'אני יכול לצלם את הסרט הזה מחר'", נזכר שפילברג. "זה היה הדראפט הראשון הטוב ביותר שקראתי אי פעם."

 

השניים עשו כמה שיפורים, אבל הבסיס של הסרט תמיד היה אותו דראפט ראשון של מתיסון. "שינינו קצת את המערכה השלישית. בנקודה כלשהי, אי.טי נלקח שם לבית חולים, וזה הופך להיות הלוקשיין המרכזי. אחרי שחשבנו קצת, הגענו למסקנה שרעיון טוב יותר יהיה אם הבית יהפוך לבית החולים", מספר הבמאי. "אלו היו שינויים מאוד קטנים. למעשה, מכל הסרטים עליהם עבדתי, התסריט של 'אי.טי' עבר הכי מעט שינויים."

 

פתאום, שפילברג שוב היה נלהב מקולנוע. אחרי שני סרטים בהם ליבו לא באמת היה מושקע, היה לו תסריט מרגש ביד, תסריט שהכיל את ילדותו. באותו זמן, "שודדי התיבה האבודה" יצא אל הקולנוע, וכפי שאתם בוודאי זוכרים מהפרק הקודם – הפך לאחד הסרטים הרווחיים בהיסטוריה של הקולנוע. אם מוסיפים לכך את "מלתעות" ו"מפגשים מהסוג השלישי", הרי שכל אולפן היה צריך לזנק על שפילברג והתסריט של "אי.טי", לא?

 

לא.

 

"קולומביה" שהפיקה את "מפגשים מהסוג השלישי" וזו שהשקיעה בתסריט החדש – "Night Skies" – לא אהבה לשמוע שלבמאי יש רעיון חדש. למרות זאת, הסכימו ראשי האולפן לקרוא את התסריט של "אי.טי", ותגובתם תיחקק לנצח כאחת הטעויות הגדולות שעשה האולפן. "סרט רכרוכי בסגנון וולט דיסני", נאמר עליו, ונשיא "קולומביה" פרנק פרייס החליט לוותר עליו. הוא עד כדי כך לא האמין בתסריט, שהוא איפשר לשפילברג לקחת אותו לאן שירצה. שפילברג, שראה בתסריט פיסה מליבו, זעם.

 

לא רק שפילברג זעם. גם ב"קולומביה" כעסו על הבמאי על כך שגרם להם לפתח תסריט ולהשקיע בו ועתה רצה להפיק סרט אחר במקומו. הם דרשו ממנו להמשיך בהפקת "Night Skies" אבל שפילברג כבר היה במקום אחר. הוא רצה רק לביים את "אי.טי". הוא הלך לאולפני "פרמאונט" שקראו את התסריט והסכימו מיד להפיקו.

 

היתה רק בעיה אחת: שפילברג עדיין היה מחוייב ל"קולומביה", שטענה כי היא השקיעה ב "Night Skies"- כמיליון דולר. שני האולפנים ניהלו משא ומתן והגיעו בסופו של יום להסכמה: "פרמאונט" תשלם מיליון דולר על כל ההוצאות של הסרט של שפילברג שלא הופק, ותשחרר את הזכויות על "אי.טי". בנוסף, "קולומביה" תקבל חמישה אחוזים מהרווחים של הסרט, אם יהיו כאלה.

 

לשפילברג כל זה לא שינה. בשונה מ"שודדי התיבה האבודה", הוא ביקש מ"פרמאונט" תקציב צנוע מאוד של 10.5 מיליון דולר (מיליון וחצי דולרים הלכו לייצור הבובה שהפכה לאי.טי), ו-65 ימי צילום מתוך כוונה לצלם סרט קטן ואישי. למעשה, "אי.טי" היה כה קרוב לליבו של הבמאי, שלראשונה בקריירה שלו, הוא לא עשה שום סטוריבורד. "עשיתי את זה בכוונה. כל יום הגעתי לסט ופשוט אלתרתי, כדי שהסרט יהיה קרוב כמה שניתן לתחושות ולאינסטינקטים שלי", מספר שפילברג.

 

ב-1983, שנתיים בדיוק לאחר שחיפשו מתיסון ושפילברג צדפים בטוניסיה, יצא "אי.טי: חבר מכוכב אחר". הוא הוקרן לראשונה בפסטיבל קאן, מחוץ לתחרות, זכה לתשואות רמות וגנב את ההצגה משאר הסרטים שהשתתפו בתחרות באותה שנה. כמה חודשים מאוחר יותר הוא יצא אל הקולנוע, ושם הוא באמת התפוצץ.

 

"אי.טי" שבר את כל השיאים והפך לשובר הקופות הגדול ביותר בהיסטוריה – הישג בו החזיק עד ל-1993, אז סרט אחר של שפילברג, "פארק היורה", עקף אותו. הסרט הקטן והאישי הזה, שצולם עבור 10.5 מיליון דולר בלבד, הכניס קרוב ל-800 מיליון דולר ברחבי העולם ועוד מאות מיליונים בשוק הווידאו וה-DVD. הוא היה מועמד לשמונה פרסי אוסקר, כולל הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר ופרס התסריט, וגרף לבסוף ארבעה פסלים – על הסאונד, האפקטים, האפקטים הקוליים והמוזיקה.

 

אגב, זוכרים את אולפני "קולומביה" שוויתרו על "אי.טי" כי חשבו שזה סרט רכרוכי? ובכן, הסרט הרכרוכי זכה להצלחה כה גדולה, שחמשת האחוזים שקיבלו "קולומביה" התבררו כמשמעותיים במיוחד. "אני חושב שהרווחנו יותר מחמשת האחוזים הללו מאשר מכל הסרטים שהפקנו ביחד באותה שנה", הודה אחד הנציגים של "קולומביה".

 

לאחר שהסרט יצא לקולנוע, החליטו שפילברג ומתיסון לכתוב את סרט ההמשך. הם קראו לו "אי.טי 2: פחדים ליליים". העלילה היתה אמורה להתחדש כשנה לאחר שאי.טי עזב, כשהילדים נחטפים על ידי חייזרים מרושעים, אך אי.טי מצליח להצילם, ומשיב אותם אל כדור הארץ. טריטמנט של עשרה עמודים נכתב, אך נזנח לבסוף, ושפילברג אמר כי "לא רצינו לכתוב את סרט ההמשך, כי הרגשנו שהוא ישדוד את הבתולים של הסרט המקורי."

 

"אי.טי" ביסס עוד יותר (אם היה בכך צורך) את מעמדו של סטיבן שפילברג כאחד היוצרים המובילים בעולם, וממנו הוא המשיך לשוברי קופות רבים אחרים. מתיסון כתבה סרט נוסף בשם "אמן ההיעלמות", ובשנת 1983, בשיא ההצלחה שלה, נישאה להאריסון פורד והחליטה לקחת פסק זמן מהקולנוע. "גידלנו שני ילדים והחלטתי שאני לא רוצה לפספס את הילדות שלהם, בכתיבה על ילדים אחרים", אמרה.

 

היא כתבה עוד כמה סרטים פחות מוכרים, עד שב-2011 קיבלה את המושכות לכתוב את התסריט לסרט "העי"ג". ב-2014 הצהיר שפילברג כי הוא יביים את הסרט, וכך השותפות בין השניים התחדשה, כ-33 שנים מאז הפעם הראשונה בה נפגשו. שפילברג לא ידע אז על הסרטן שהתפשט בגופה של מתיסון, אותו סרטן שיסיים את חייה בנובמבר 2015. שנה לאחר לכתה מן העולם, יצא "העי"ג" בהקרנת בכורה בפסטיבל קאן – בדיוק כמו "אי.טי" – ושפילברג הקדיש לה את הסרט.

 

"ליבה של מליסה זהר בזמן שעבדנו על 'אי.טי', ואותו דבר בדיוק קרה כשעבדנו שוב יחד על 'העי"ג'", ספד לה שפילברג. "מליסה תמיד אהבה לגלות דברים. וכל העניין בילדות הוא הגילוי, שקורה באופן יומי, שעתי, לפעמים אפילו דקה אחר דקה. מליסה היתה כמו ילדה כשהיתה מגלה דברים ומשיגה פריצות-דרך. כמו איך לספר סיפור או איך לכתוב את שורה נכונה של דיאלוג. או איך למצוא צדפים באמצע המדבר."

 

**

 

עד כאן "משבר יום א'" להפעם. משבר נוסף של יוצרת או יוצר בדרכו אל התהילה יגיע אליכם גם בשבוע הבא – אם רק תזכרו לעשות לייק לעמוד שלנו.

שיהיה שבוע כתיבה נהדר.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Follow Us

I'm busy working on my blog posts. Watch this space!

Please reload

Search By Tags