סילבסטר סטאלון - רוקי

הוא היה שחקן שולי שאיש לא נתן לו תפקידים, חי בעוני מחפיר עם אשתו ונאלץ אפילו למכור את הכלב שלו, כדי להישאר בחיים. "משבר יום א'" עם הסיפור הבלתי נתפס של סילבסטר סטאלון, דרך כתיבת "רוקי", ועד המלחמה עם האולפן שהציע לו הכל, רק כדי שלא ישחק בסרט שכתב. תתכוננו, זה הולך להיות מטורף.

סילבסטר סטאלון נראה כיום כמו כוכב קולנוע עשיר ומצליח, אבל דרכו להצלחה ללא ספק היתה מהמסובכות ומעוררות ההשראה שניתן למצוא. הוא שיחק בסרטים דלי תקציב שאיש לא ראה, ואף הופיע סרט אירוטי ב-1970, עליו קיבל 200 דולר. אלא שאז, גם ההזדמנויות הללו הפסיקו להופיע.

בלית ברירה, הלך לעבוד בגן החיות בסנטרל פארק, שם תפקידו היה ניקוי כלובי האריות. בהמשך, עבד כסדרן בתיאטרון. "זה היה מצויין כי למדתי תסריטאות ככה. ראיתי את אותה הצגה שש פעמים ביום, למדתי תזמון וסצנות, וראיתי איך דברים עובדים." ההתנסות לא נמשכה זמן רב: סטאלון פוטר לאחר שניסה לספסר בכרטיסים להצגה ללא אחר מאשר הבעלים של התיאטרון.

סטאלון התגורר יחד עם אשתו סאשה וכלבו באטקוס בדירת שני חדרים מלאה במקקים, מעל לתחנת רכבת. הזמנים היו קשים מאוד, ובשלב מסוים, לסטאלון ואשתו לא היה יותר כסף לשלם שכר דירה. סטאלון גנב את תכשיטיה של אשתו, והלך למכור אותם כדי לקושש עוד כמה דולרים. גם זה לא עזר, ובשלב מסוים, בילו סטאלון ואשתו שלושה ימים בתחנה המרכזית של ניו יורק, מבלי שהיה להם מקום ללכת אליו.

השיא, עם זאת, הגיע ביום בו לא היה יכול יותר להאכיל את הכלב שלו. שבור לב, לקח סטאלון את כלבו באטקוס לחנות האלכוהול המקומית וניסה למכור אותו למי שרק ירצה לקנות. "זה היה או הוא, או אנחנו. עד כדי כך לא האמנתי שנצליח לשרוד". סטאלון ביקש 100 דולר עבור הכלב, וקיבל לבסוף 50. "הלכתי משם ממרר בבכי", סיפר. "זה היה הרגע הכי גרוע בחיי."

הוא המשיך לכתוב, למרות שאיש לא רצה לקרוא את החומרים שייצר. "עד 'רוקי' כתבתי 25 תסריטים, אבל הם לא נעשו. אני מסתכל עליהם בדיעבד ומבין שהם היו נוראיים, אבל הייתי צריך לכתוב אותם כדי להשתפר." הוא ניסה לתעל את רגשותיו ואת כישלונותיו אל תסריט חדש, על תסריטאי כושל, אך הרגיש כי משהו יוצא מזויף.

ב-24 במרץ, 1975, הכל השתנה כשצפה בקרב על אליפות העולם באגרוף בין מוחמד עלי לצ'אק וופנר. וופנר היה מתאגרף אנדרדוג שאיש לא חשב שיוכל להתמודד עם עלי, אך הוא הפתיע, והצליח אפילו להפיל את אלוף העולם – משימה שאיש לא עשה מלבדו בזמן שעלי החזיק בתואר. סטאלון היה המום. "אמרתי לעצמי: 'על זה אני רוצה לכתוב. על אמביציה עצורה, על חלומות שבורים ועל אנשים שיושבים על המדרכה וצופים בחלומות שלהם נשטפים בביוב."

הרעיון אולי החל להיווצר במוחו, אבל זמן רב עבר עד שהצליח לתרגם אותו למילים. ליתר דיוק: שנה. "חשבתי על הרעיון הזה בצורה אינטנסיבית במשך חודש, ואז נתתי לו מנוחה במשך עשרה חודשים." במקביל, ניסה לקבל תפקידים בקולנוע, בטלויזיה, במה שלא יהיה. זה לא הצליח. אחת השמועות היתה שקיבל יותר מ-1,500 תשובות שליליות ממלהקים.

באחד הימים, הגיע לעשות אודישן בפני שני מפיקים. כרגיל, הוא לא קיבל את התפקיד. רגע לאחר שהודו לו, והוא עשה את דרכו אל הדלת, נעצר ושאל אותם האם הם קונים תסריטים. הם השיבו בחיוב. הוא שלף מכיסו תסריט לטלוויזיה שכתב. הם קראו, אהבו, והציעו לרכוש אותו. "נתנו לו חוזה בו כתוב שהוא מצהיר כי התסריט לא נמכר מעולם לאיש לפנינו", סיפר ארווין ווינקלר, אחד המפיקים. "הוא השתהה, ואז נזכר שכבר מכר את התסריט הזה בעבר, תמורת 500 דולר."

פעם נוספת, החיים שלחו שמאלית לראשו של סטאלון. אבל צמד המפיקים היה מסוקרן מהאיש שעמד לפניהם. הם שאלו אותו האם יש לו משהו על אגרוף, והוא השיב שיש לו רעיון שהוא מגלגל בראשו. "אני אכתוב עבורכם את הסרט", אמר סטאלון, "אבל רק בתנאי שאני אככב בו." המפיקים הסכימו.

הוא חזר הביתה ומיד החל לכתוב. ולכתוב. ולכתוב. מי שדחפה אותו מהצד היתה אשתו, סאשה. "הייתי קם בשש בבוקר וכותב ביד על מחברות, ואז הייתי נותן לאשתי להדפיס את זה. סאשה היתה אומרת לי כל הזמן מהצד: "אתה חייב לעשות את זה, אתה חייב לעשות את זה. קדימה, תמשיך סליי. לך על כל הקופה!"

סטאלון היה כל כך ממוקד ומלא תשוקה, שהוא כתב את הדראפט הראשון בתוך שלושה וחצי ימים. זה לא אומר שהוא היה טוב במיוחד. "אני נוטה לכתוב את השלד בדראפט הראשון, ורק בהמשך אני חוזר ומוסיף קצת בשר לעצמות. יש אנשים שזה לוקח להם 19 שנים עד שהם כותבים משהו, אבל אני פשוט מכריח את עצמי לכתוב את זה עד שזה יהיה גמור. "

שלושה שבועות לאחר המפגש עם צמד המפיקים, הוא שב אל אותו משרד עם תסריט בידו. המפיקים היו המומים. הם חתמו על המקום חוזה. בעזרת שני מפיקיו החדשים, הצליח לארגן עסקה עם United Artists, לאחר שהאולפן קרא ואהב את התסריט. היתה רק בעיה אחת. הם רצו את ג'ימי קאן בתפקיד הראשי. שמות נוספים שנזרקו לאוויר היו אלו של ברט ריינולדס וריאן אוניל. "הם רצו לעשות את הסרט עם כוכב גדול, והם צדקו מהצד שלהם", סיפר ארווין ווינקלר, אחד ממפיקיו של סטאלון.

ב-UA החליטו לעשות הקרנה פרטית לראשי האולפן של הסרט "The Lord Of Flatbush", אחד מהבודדים בהם זכה סטאלון להופיע, כדי להתרשם מאיכויותיו של השחקן. לאחר ההקרנה, ראשי האולפן הסכימו שסטאלון יככב ב"רוקי". אבל היתה רק בעיה אחת: "הם לא ידעו איך הוא נראה. הם שמעו את השם סטאלון וחשבו שהוא בלונדיני עם עיניים כחולות. הם צפו ב-Flatbush וחשבו שהשחקן הראשי, פרי קינג, הוא סילבסטר סטאלון." ברגע שהעניין התברר, העסקה בוטלה.

האולפן החליט ללכת מאחורי גבם של מפיקיו של סטאלון ופנו אל הכותב אישית. הם הציעו לו 200 אלף דולר, רק כדי שייתן להם את התסריט ויוותר על רצונו לככב בו. "זו היתה דילמה עבורי, כי רציתי לפרנס את המשפחה שלי, אבל מצד שני, זה היה משהו מאוד חשוב לי. ובכל מקרה, כבר התרגלנו להיות עניים", אמר סטאלון.

לאחר ש-UA ויתרו, שאר האולפנים החלו להתעניין. ההצעות החלו להגיע, כולן ללא יוצא מן הכלל עבור התסריט בלבד. "כולם ניסו להוריד אותי מהרעיון לשחק דרך כסף. בשלב מסוים, הציעו לי אפילו 325 אלף דולר, אבל החלטתי לעולם לא למכור את התסריט. אמרתי לאשתי: 'אני מעדיף שיקברו אותי בחצר האחורית ושייתנו לזחלים שאוכלים את גופתי לשחק את 'רוקי'.' הייתי שונא את עצמי אם הייתי מוכר את התסריט." למזלו, היתה לו את התמיכה של אשתו. "סאשה הבינה אותי. היא היתה מוכנה שנעבור לגור בקראוון בתוך ביצה איתי אם זה מה שהיה צריך לעשות."

בסופו של דבר, חזרו סטאלון והמפיקים אל UA ודרך סעיפים בחוזה הקודם שנחתם, הצליחו לשכנע את האולפן הצעה שהם לא יכולים לסרב לה: הם יקבלו את "רוקי" תמורת תקציב זעום של מיליון דולר בלבד. התנאי: האולפן לא יוכלו להתערב בליהוק. UA הסכימו, והעסקה הושלמה. סטאלון, שסירב להצעה של 340 אלף דולר עבור התסריט בלבד, קיבל בעסקה בסך הכל 20 אלף דולר עבור הכתיבה של "רוקי", ושכר שבועי של 350 דולר עבור המשחק.

התקציב של הסרט היה כה דחוק, שמפיקיו של סטאלון נאלצו למשכן את הבתים שלהם כדי להשלים את הצילומים. המחסור בתקציב הוביל לכך ששחקנים ושחקניות רבים סירבו להופיע בו, בגלל השכר הזעום שהוצע. כך למשל, הוצע התפקיד של אדריאן לבט מידלר, שר וסוזן סרנדון. כולן סירבו. ההפקה נכנסה ללחץ אחרי שלא הצליחה למצוא שחקנית, והצילומים היו צריכים להתחיל עוד יומיים.

"ואז נכנסה טליה שייר לעשות אודישן. היינו לחוצים והיינו חייבים למצוא מישהי, אבל לא בגלל זה בחרנו בה", סיפר סטאלון. "היא היתה בינגו מהרגע הראשון. לא היה צריך לחשוב על זה אפילו. הרגשתי את האדמה זזה." בהמשך, שייר זכתה למועמדות באוסקר על תפקידה בסרט.

היה רק דבר אחד שהטריד את סטאלון, לקראת תחילת הצילומים. זוכרים את באטקוס, הכלב שסטאלון נאלץ למכור כדי לשרוד? בסך הכל שישה חודשים לאחר שמכר את הכלב, עתה השחקן היה במקום אחר לגמרי, עם כסף בכיס בעקבות מכירת התסריט, וסרט בכיכובו שעומד להתחיל בצילומים. "ידעתי שאני חייב להחזיר את הכלב. זו לא היתה אשמתו ורציתי שהוא יהיה בסרט."

סליי מצא את האיש לו מכר את הכלב, אך זה לא הסכים להחזירו. "הוא העמיד מולי את המשפחה והילדים שלו ואמר שהם אוהבים את הכלב. הסברתי להם שהוא סבל איתי במשך שנתיים, וכל כך חשוב לי שהוא יהיה בסרט. הוא ראה שאני נואש. הצעתי לו 200 דולר, ואז 1,000, ו-10,000 דולר. בסוף, הייתי צריך לשלם 15 אלף דולר עבורו, אבל זה היה שווה כל פני!"

הצילומים ערכו 28 ימים. להפקה לא היה תקציב כדי לספק חדרי הלבשה וסטאלון נאלץ להסתפק בקרון ששימש גם כמשרד הפקה, המחלקה הטכנית ועוד. "בכל פעם שמישהו רצה ללכת לשירותים, הוא עבר דרך הקרון של סליי", סיפר ווינקלר. "גם לא היה לנו קייטרינג. פשוט הזמנו פיצה בכל ארוחה."

אם נדמה לכם שברגע שהסרט היה מוכן, כולם היו יכולים לדעת שמדובר בלהיט, אתם כמובן טועים. UA, האולפן שהפיק את הסרט, היה מאוכזב מאוד מהתוצאה, וקבע להפיצו בשני בתי קולנוע בלבד. הביקורת הראשונה שנכתבה על הסרט – ב'ניו יורק טיימס' – קרעה אותו לגזרים, אבל הקהל הצביע ברגליים.

"רוקי" הפך ללהיט אדיר, ובין רגע הופץ לכל קולנוע בארצות הברית, ובהמשך ברחבי העולם. הוא גרף לא פחות מ-225 מיליון דולר ברחבי העולם והפך לסרט הנצפה ביותר ב-1976. הסרט גם הוביל לעשר מועמדויות לאוסקר, ביניהן על התסריט שכתב סטאלון ועל התפקיד הראשי. עד היום, צ'ארלי צ'אפלין, אורסון וולס וסילבסטר סטאלון הם התסריטאים/שחקנים היחידים שזכו למועמדויות לאוסקר על תסריט ותפקיד ראשי בסרט אותו כתבו לבדם.

"עשרה חודשים קודם לכן, החניתי מכוניות כדי להתפרנס, ופתאום אני נוסע לאוסקר", נזכר סטאלון. "שכרתי טוקסידו, ובדרך לטקס, העניבה התפרקה לי. נהג המונית שאל: 'היי, אתה רוצה את שלי?', אבל סירבתי. לא באמת חשבתי שאנחנו הולכים לנצח." הוא טעה. "רוקי" זכה בפרס הסרט הטוב ביותר, תוך שהוא גובר על קלאסיקות כמו "כל אנשי הנשיא", "נהג מונית" ו"רשת שידור".

"'רוקי' הוא סימבולי עבורי. הוא סיפור על כך שאם אתה לא מוותר לעולם, חלומותיך יכולים להתגשם. הסרט הזה הוכיח שגם מישהו כמוני שלא ניתן לשווק, יכול להפיק יהלום. ויש הרבה אנשים כמוני בחוץ, שעבודות היום-יום שלהם מונעות מהם לקבל את ההזדמנות. כשזה קורה, האנרגיות היצירתיות שלהם מתחילות להתאדות, והם נהיים מרירים ונקמניים. אני תיעלתי את זה למקומות אחרים כמו אגרוף וכתיבה."

ומה למד סטאלון מהכתיבה של "רוקי"? "אני מאמין שצריך ללכת אחרי האינסטינקטים הראשוניים. בהתחלה אתה כותב עם תשוקה, ואחרי כמה שכתובים, הכל נהייה מלוטש מדי. כשכתבתי את 'רוקי', ניסיתי לכתוב מהלב ולא ניסיתי לחשוב מה הקהל יאהב, או איך לתמרן אותם. אני חושב שהמפתח לכתיבה הוא לסמוך הרבה יותר על הלב שלך מאשר על המוח."

**

ועתה כותבות וכותבים יקרים, שובו אל כתיבתכם, ונסו לתעל את הרוקי או הסטאלון שבתוככם כדי לפרוץ החוצה. רק נסו לא למכור את הכלב שלכם בדרך.