Please reload

Recent Posts

דייויד צ'ייס - הסופרנוס

January 1, 2018

1/10
Please reload

Featured Posts

כריסטופר נולן - ממנטו

March 12, 2017

 

הייתם מאמינים שהסרט "ממנטו" של כריסטופר נולן שהיה מועמד לשני פרסי אוסקר ונחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר שאי פעם נעשו, כמעט ולא הופץ לאחר שהחברה שהפיקה את הסרט כלל לא האמינה שמישהו ירצה לראותו? ושהתסריט עצמו נכתב רק בזכות נסיעה ארוכה במיוחד בין שיקגו ללוס אנג'לס? "משבר יום א'" חוזר עם קלאסיקה ענקית של יוצר ענק. יוצאים לדרך.

 

 

את סרטו הראשון, "Following", צילם כריסטופר נולן הצעיר עם חבריו ברחובות לונדון, שם גדל. השנה היתה 1996, התקציב היה מצומצם מאוד, עמד על 6,000 דולר בלבד, ומומן כולו מכיסו של הבמאי. לוח הזמנים היה בלתי אפשרי - כל כך בלתי אפשרי, שההפקה הצליחה לצלם רק יום אחד בשבוע. "הצילומים האלה נמשכו שנה. כל שבוע יכולנו לצלם רק יום אחד ורק רבע שעה, כי זה מה הצלחתי לממן, דרך העבודה הרגילה בה עבדתי", נזכר נולן. "השתמשנו רק באור טבעי, וכל הזמן החלפנו לוקיישנים, כי בכל פעם שניסינו לחזור למקום שכבר צילמנו בו, הוא השתנה בגלל הזמן שעבר."

 

לאחר שהצילומים הסתיימו, נולן ערך לבדו את הסרט, מכיוון שלא היה יכול לממן עורך. הסרט התקבל לשלל פסטיבלים, זכה בפרסים רבים, ושם את יוצר הקולנוע הצעיר על המפה, בדיוק כשמשפחתו של נולן עברה מלונדון לשיקגו. עם לא מעט מומנטום מאחוריו והתעניינות מהוססת מצד הוליווד, החליט נולן לעבור ללוס אנג'לס. הוא ארז את מכוניתו, ויחד עם אחיו, ג'ונתן, השניים עשו את הדרך לאל.איי.

 

הנסיעה משיקגו לעיר המלאכים ארכה למעלה מ-30 שעות, ונתנה זמן רב לשניים לדבר. ג'ונתן, האח הצעיר, סיפר לאחיו הקולנוען כי הוא עומל מזה זמן רב על סיפור קצר בשם "ממנטו מורי" על אדם שלא מסוגל לייצר זכרונות חדשים ונאלץ לקעקע על גופו דברים משמעותיים שקרו לו, כדי לזכור אותם בעתיד. "התחננתי ממנו שייתן לי לכתוב את זה כתסריט, והוא משך בכתפיו והסכים, בעיקר כי הוא היה כל כך תקוע עם הסיפור ולא הצליח לפצח אותו. הוא כתב גרסה אחר גרסה אחר גרסה ולא הצליח להתקדם."

 

כשהגיעו ללוס אנג'לס, נולן שם בצד את הרעיון, והתמקד במאבק אחר. באותו הזמן, אולפני "וורנר" קנו את הזכויות לסרט הנורווגי "אינסומניה", ונולן החליט שהוא האדם המתאים ביותר בעולם לכתוב את התסריט לגרסה האמריקאית. "זה הדבר שהכי רציתי לעשות בעולם, אבל הם החליטו ללכת בכיוון אחר." האולפנים בחרו בסוף לא לקחת את נולן, ובמקום זאת לתת את העבודה לתסריטאית הילארי סייץ. נולן היה שבור לב.

 

בלית ברירה, ניסה לחשוב מה הוא יכול לעשות עם חייו, ונזכר באותה שיחה שהיתה לו עם אחיו באוטו, וברעיון על האיש שלא מסוגל לייצר זכרונות חדשים. הוא ניגש לעבודה, אבל מיד נתקל בחומה. "לקח לי כמה חודשים רק לחשוב על הרעיון ולהבין אותו. הכתיבה הגיעה רק אחר כך."

 

נולן מספר כי גם כשהכתיבה הגיעה, היא לא הגיעה בקלות, וכי לא היה בטוח לגבי המבנה. "כתבתי את הדראפט הראשון ברצף, מעמוד אחד עד עמוד 125. רק אחרי שסיימתי, חזרתי אחורה והתחלתי להזיז דברים, כדי להבין האם יש היגיון בזה. למעשה, מדובר בסרט מאוד פשוט, של אדם המחפש את הרוצח של אשתו, אבל הוא פשוט מסופר אחורה." הכתיבה, אם תהיתם, לקחה כשנה.

 

נולן מודה שהדראפטים הראשונים היו לא טובים, בלשון המעטה. "הדראפט הראשון היה ארוך, ארוך מאוד. אני אפילו לא יכול לקרוא לו דראפט ראשון, כי זה לא באמת היה משהו שיכולתי לתת למישהו לקרוא." ואם זה לא מספיק, אחרי שהחל לשחק עם הסצנות, ולספר את הסיפור בצורה לא ליניארית, התסריט צמח ל-170 עמודים. "הוא היה דראפט מאוד מאוד מורכב. לא משימה קלה עבור אף קורא."

 

נולן הראה את התסריט רק לקומץ של אנשים – ביניהם אחיו, חברתו (שבהמשך נישאה לו), וידיד שלה, אדם בשם ארון ריידר, שעבד באותו זמן בחברת הפקה. ריידר אמר לו שאיש לא יסכים לקרוא תסריט באורך כזה, ושעליו לצמצם אותו. "אלו היו הערות נהדרות, והוא צדק", אומר נולן. התסריט הצטמק ל-127 עמודים, והחל להסתובב בין האולפנים בהוליווד. כבר מהרגע הראשון, הוא עורר הרבה עניין. וכבר מהרגע הראשון, כפי שאתם בוודאי כבר מתארים לעצמכם – איש לא רצה לגעת בו, וכל האולפנים נתנו תשובה שלילית. "הרבה אנשים אהבו מאוד את התסריט, אבל פשוט פחדו להפיק אותו."

 

אדם אחד שלא פחד להפיק אותו הוא אותו ארון ריידר שקרא את התסריט בגרסתו הראשונה. בשנת 1998, בדיוק כש"Following" הוקרן בפסטיבל בסן פרנסיסקו, ריידר שכנע את האנשים באולפני "ניו מרקט" לקנות את התסריט. "ניו מרקט" הצליחו להעמיד תקציב צנוע במיוחד של כ-5 מיליון דולר, ונולן החל בעבודת הפרה-פרודקשן. כיאה לבמאי שכבר צילם סרט בגרושים, נולן ידע שההכנה שלו היא המפתח, במיוחד עבור סרט כה מורכב.

 

אלא שלמרות כל ההכנות, ההפקה לא היתה פשוטה. "בכל סרט יש אדם שהתפקיד שלו הוא לבדוק שיש המשכיות בין סצנה לסצנה. שאף אחד לא ילבש משהו שונה. אנחנו קיבלנו את הבחור שעבד עם האחים פארלי ב'כולם משתגעים על מרי'. היינו צריכים להסביר לו שוב ושוב שמדובר בסרט שהולך אחורה, וזה היה לא פשוט. זה הצריך דרך מחשבה שונה לחלוטין מכל הצוות – החל ממנו, דרך הצילום ועד כמובן לשחקנים, שעשו עבודה נפלאה."

 

הצילומים נמשכו בסך הכל 25 יום ("מראש כתבתי את התסריט עם מעט לוקיישנים, כך שיהיה קל לצלם אותו", מספר נולן). כשהסרט היה מוכן, אפילו היוצר שלו לא היה משוכנע לחלוטין שהקהל יקבל אותו באהבה. "במידה רבה, הרגשתי כמו הגיבור של הסרט, לאונרד, ששוכח את מה שקרה לפני רגע, וצריך לכתוב לעצמו דברים על הגוף ולבטוח בהם. ישבתי עם הקהל, הבטתי במסך ואמרתי לעצמי: 'אוקיי, כתבתי את התסריט לפני שלוש שנים, וזה היה נדמה כמו רעיון טוב, אבל אני כבר לא יודע."

 

תאמינו או לא, אבל מי שעוד לא היתה משוכנעת במוצר שהיה לה ביד, היתה חברת ההפקה. גם אחרי שהסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל ונציה ולאחר מכן בסאנדנס (שם זכה בפרס התסריט), וגם לאחר שסחט ביקורות נלהבות מהמבקרים – "ניו מרקט" לא ידעו איך להפיץ אותו בארצות הברית, והחליטו לחכות. ואז לחכות עוד קצת. ולבסוף החלו לשקול שלא להפיצו בכלל.

 

כך עברה לה חצי שנה.

 

"חשבתי שאני משתגע", אמר נולן. "אני זוכר ששאלתי את עצמי מה לעזאזל אני הולך לעשות. הייתי נתון תחת המון לחץ, והיה לי קשה להתמודד עם זה שיצרתי סרט שאנשים חשבו שהוא טוב ומורכב, אבל האולפן שהפיק אותו לא מוכן לתת לאחרים לראותו. הוליווד הוא מקום מאוד מפוחד, והאנשים שם צופים בסרטים בצורה שונה מכולנו."

 

מי שזעם על ההחלטה כמעט יותר מנולן היה דווקא הבמאי סטיבן סודרברג, שראה את הסרט בפסטיבלים ולא האמין שאיש לא רוצה להפיצו. הוא החל לדבר שוב ושוב על "ממנטו" בראיונות שונים ("אם הסרט הזה לא יופץ, צריך לסגור את תעשיית הקולנוע העצמאי", אמר באחד הראיונות). הדבר החל למשוך את תשומת לב התעשייה השוכנת בהוליווד. לבסוף, בזכות הבאזז שיצר סודרברג, "ניו מרקט" החליטו לקחת סיכון ולהפיץ את הסרט שהפיקו.

 

הם לא הצטערו על כך. מיד עם צאתו לאקרנים ב-2001, הפך "ממנטו" לאירוע, כזה שמדברים עליו ללא הרף. הקהל נהר אל הקופות, והסרט הכניס למעלה מ-40 מיליון דולר ברחבי העולם. הוא היה מועמד לשני פרסי אוסקר – ביניהם על התסריט – וזכה באינספור פרסים בפסטיבלים בהם הוקרן. בדיוק כשיצא, הצליח האח, ג'ונתן, לצאת מהמשבר בו היה תקוע זמן רב, ולפצח בעצמו את הסיפור הקצר עליו עמל במשך שנים. הסיפור התפרסם במגזין "אסקוויר" וזכה לביקורת נלהבות.

 

אגב, זוכרים את הסרט "אינסומניה"? זה שנולן כה רצה לכתוב, רק שלוש שנים קודם לכן? מיד אחרי ההצלחה המסחררת של "ממנטו", באולפני "וורנר" הבינו שעשו טעות מרה, ופנו לנולן בבקשה שיסכים לקחת את התסריט ל"אינסומניה" שכתבה הילארי סייץ, ולביים אותו. נולן מספר שבמידה רבה רצה לסרב כנקמה, אך אז קרא את התסריט. "הוא היה דומה בצורה מדהימה למה שהיה לי בראש", סיפר. שנה לאחר מכן, ב-2002, הגיע "אינסומניה" לאקרנים, בכיכובו של אל פאצ'ינו. נולן, שרק שנה קודם לכן עמד בראש הפקה שעלתה בסך הכל חמישה מיליון דולר, לפתע מצא עצמו מביים סרט שתקציבו הוא פי עשרה.

 

"אינסומניה" סייע עוד יותר לבסס את מעמדו של נולן כאחד היוצרים החשובים ביותר בהוליווד, ומשם הוא המשיך והחייה את סדרת "באטמן" עם "באטמן מתחיל", "האביר האפל", ו"עלייתו של האביר האפל". הוא כתב סרטים מורכבים ומרהיבים כמו "יוקרה", "התחלה" ו"בין כוכבים", והשנה יוציא את סרטו החדש והמצופה מאוד, "דאנקרק". יש למה לחכות.

 

אז מה יש לנולן לומר על תהליך הכתיבה של סרט כה מאתגר? "כשאתה עושה סרטים, יש נקודה בה אתה כל כך שקוע בחומר, שאתה פשוט חייב לבטוח בעצמך, בדיוק כמו הדמות בסרט. יש המון נקודות בדרך שהסרט פשוט מפסיק להיות אמיתי, ואתה חייב לומר לעצמך: זה מה שאני עושה, זה מה שאני עושה, זה מה שאני עושה... ואתה חייב לכבות את החלק הזה במוח שלך שחושש או שמבקר, ופשוט לבטוח באינסטינקטים שלך, ולעשות את מה שאתה מאמין בו."

 

ועכשיו יוצרות ויוצרים יקרים, לכו לקעקע על גופכם את המסר הזה (זה בעצם יהיה קצת ארוך. יכולים בראשי תיבות), ושבו לכתוב את התסריט או את הסיפור שלכם. תמיד תאמינו. תמיד תבטחו בעצמכם.

 

ואם אתם לא מאמינים? בשביל זה אנחנו כאן 😊

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Follow Us

I'm busy working on my blog posts. Watch this space!

Please reload

Search By Tags
Please reload

Archive
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square
  • Facebook Social Icon