פול תומאס אנדרסון - "Hard Eight"

הוא נחשב לאחד התסריטאים/במאים החשובים של דורנו, ויצר סרטים שהתקבעו כיצירות מופת. אך האם ידעתם שפול תומאס אנדרסון פרש מלימודי הקולנוע לאחר יומיים, התקשה למצוא עבודה, ופוטר מסרט הביכורים שלו, שמעולם לא יצא בגרסתו המקורית? תחגרו חגורות, כי "משבר יום א'" מגיע עם אחד הסיפורים המטלטלים שתקראו.

(זכרו: אם אתם רוצים לקבל בכל שבוע זריקת עידוד נוספת ממאבקם של יוצרים ויוצרות אחרים בדרך להצלחה, לחצו לייק על העמוד שלנו. אנחנו נעשה את שאר העבודה)

עוד בזמן שהיה בתיכון, עלה במוחו של צעיר בשם פול תומאס אנדרסון הרעיון לכתוב סרט קצר על כוכב פורנו, בשם דירק דיגלר. נשמע מוכר? זו היתה הדמות עליה התבסס כמה שנים לאחר מכן הסרט "בוגי נייטס". אנדרסון אסף כמה חברים, ויחד הם צילמו במצלמת הווידאו שלהם במלון, ליד אולפני 'יוניברסל'. הוא היה בן 17. אנדרסון כל כך התאהב בדמות, עד שבספר המחזור שלו בתיכון הוא ציטט את אחד מהדיאלוגים של דיגלר, מתוך הסרט הקצר שיצר.

לאחר שסיים את התיכון, בזמן שחבריו היו ממוקדים במבחני-קבלה לקולג', אנדרסון חיפש דרך לפרוץ אל התעשייה. הוא הצליח לקבל כמה תפקידים כעוזר הפקה בתוכניות טלוויזיה זניחות. אחת מהן, היתה תכנית טריוויה בה התחרו ילדים, שבהמשך הפכה לחלק נכבד בסרט "מגנוליה". אנדרסון היה עובד עד הערב, ואז ממהר בחזרה לדירה הקטנה ששכר ועובד כל הלילה על התסריטים שלו.

אלא שהעניינים לא הלכו כפי שאנדרסון ציפה. "חשבתי שאחרי שאסיים את הלימודים בתיכון, מיד אצליח לעשות סרט וזה לא קרה. אז התחלתי לחשוב על בית ספר לקולנוע. הבעיה הראשונה היתה שלא הצלחתי להתקבל לאף מקום. התחלתי להיות בלחץ."

לבסוף, הצליח אנדרסון להתקבל ל-NYU, אך הרומן הזה לא נמשך זמן רב. יומיים, למעשה. "היה שם מרצה ביום הראשון שנכנס ואמר לכיתה: 'אם מישהו כאן כדי לכתוב את 'שליחות קטלנית 2', שייצא עכשיו החוצה.' ואני חשבתי לעצמי – מה אם אני רוצה לכתוב את זה? שליחות קטלנית 2 היה דווקא סרט די אדיר."

הקש ששבר את גבו של אנדרסון הגיע יממה לאחר מכן, כשאנדרסון קיבל משימה לכתוב עמוד ללא דיאלוג, שרק מתאר את הפעולות שהדמות עושה. "בדיוק קראתי איזה תסריט של דיוויד מאמט שעוד לא צולם אז, וחשבתי שהיתה בו סצנה די מושלמת, אז הגשתי אותה." הסצנה המושלמת הזו של מאמט, קיבלה 80 מהמרצה. "זה היה מצויין עבורי, כי אז יכולתי לומר לעצמי – אני צודק. אז החלטתי לפרוש, ומה שטוב כשפורשים אחרי יומיים, זה שמקבלים את כל שכר הלימוד בחזרה. אז לקחתי את שכר הלימוד הזה וצילמתי איתו סרט קצר."

הסרט הקצר הזה היה "קפה וסיגריות", והוא יצא אל העולם הרבה בזכות דירק דיגלר. כן, שוב דירק דיגלר. אנדרסון ניסה בכל כוחו למצוא מישהו שיסכים לצפות בסרט הקצר שצילם בגיל 17, ולבסוף הצליח לתפוס את הבמאי הבריטי, אלן פארקר. "התחלתי לנסוע לאחר אירוע כלשהו, וראיתי במראה האחורית שלי בחור צעיר רץ אחריי, מנפנף בקלטת וידאו", סיפר פארקר. "פתחתי את החלון והוא זרק את הקלטת פנימה. היה כתוב עליה: 'הסיפור של דירק דיגלר'". פארקר אהב את הסרט. "חשבתי שהוא מבריק."

אנדרסון קיבל עבודה כעזור הפקה בסרט של פארקר, בו כיכב השחקן פיליפ בייקר הול, אותו הצליח אנדרסון לבסוף לשכנע לשחק בסרטו הקצר. הסרט מומן ברובו בעזרת שכר הלימוד שלא נוצל, ואנדרסון הצליח להכניס אותו לפסטיבל סאנדנס. שנה מאוחר יותר, הוא התקבל לסדנת הבמאים, עם תסריט בשם "סידני".

"כתבתי את התסריט הזה והצלחתי לגייס אליו את הכסף, אבל החוויה היתה נוראית. פשוט נוראית", מספר הבמאי הצעיר. צילומי הסרט, בו כיכבו ג'ון סי ריילי, גווינת' פאלטרו, פיליפ בייקר הול, סמואל אל ג'קסון ופיליפ סימור הופמן, ארכו בסך הכל 28 ימים, אבל הסיוט האמיתי החל בשלב העריכה.

חברת ההפקה החלה להתערב בכל צעד ושעל, והציגה רשימה ארוכה של דרישות. "הם רצו שאשנה את השם של הסרט, מ'סידני', השם של הגיבור, ל-'Hard eight', כי הם טענו שאנשים יחשבו שמדובר בסרט על אוסטרליה." לאחר קרב ארוך, נכנע הבמאי והשם שונה. אבל זה לא היה הסוף. המפיקים דרשו שלל שינויי עריכה, סירבו לשים את הקרדיטים בסוף הסרט כפי שדרש אנדרסון, וסירבו להפיץ את הסרט בגרסת הבמאי – שארכה 150 דקות.

"הסרט מומן על ידי אנשים שהגיעו מהטלוויזיה – מטלוויזיה רעה, בסגנון 'משמר המפרץ', ורצו לפרוץ לתחום הקולנוע. היה ברור שהם לא קראו את התסריט, כי כשהבאתי להם את הסרט, הם היו מבולבלים. הייתי צריך להצביע על התסריט ולומר – הנה, תסתכלו, זה מה שצילמתי, וזה מה שהיה כתוב בתסריט. לזה הסכמתם!"

מהר מאוד, פוטר אנדרסון מהסרט של עצמו והורחק מחדרי העריכה. "הם לקחו ממני את הסרט שלי. זה היה שיעור חשוב עבורי, כי מצאתי את עצמי במאבק יום יומי בניסיון לזכות בחזרה בסרט של עצמי. זה היה מאבק מתיש מאוד. היתה תקופה ארוכה בה חטפתי כל כך הרבה, שפשוט שחיתי בתוך הדיכאון האפל ביותר שחוויתי. חשבתי שלעולם לא אקבל הזדמנות נוספת, שהקריירה שלי הסתיימה."

הפתרון של אנדרסון, לבסוף, היה להמשיך ליצור. פעם נוספת, דירק דיגלר היה השם ששינה את הכל. "החלטתי לצלם את 'בוגי נייטס' בינתיים, וזה היה נהדר. למדתי לקח חשוב מזה, שבזמן שהייתי שקוע בדיכאון ולא יכולתי לצאת מהמיטה, הפתרון היחידי היה לצאת ולהילחם."

אבל אם אתם חושבים שאנדרסון ויתר על סרט הביכורים שלו כל כך מהר, אתם טועים, ובגדול. "החלטתי להגיש את הסרט לפסטיבל קאן. בגדול, גנבתי את החומר המצולם, ערכתי אותו והגשתי לפסטיבל, בלי לספר לאולפנים." הפסטיבל היוקרתי אהב את הסרט, והזמין אותו תחת מסגרת 'מבט מסוים'. "זה היה ביג דיל", מספר אנדרסון. "התקשרתי לחברת ההפקה ואמרתי להם: 'תקשיבו, אני יודע שזה הרכוש שלכם, אבל לקחתי את החומרים, ערכתי אותם והגשתי אותם לפסטיבל קאן. הסרט התקבל, וזו תהיה טעות מצידכם לא לתת לי לסיים לערוך אותו בעצמי."

מה לדעתכם עשו חברות ההפקה?

"הם סירבו, כמובן. הם לא עמדו לתת לי לקבל חזרה את הסרט." לבסוף, הסכימה חברת ההפקה לשחרר את הסרט, אבל רק בגרסה שלהם. אנדרסון רתח מזעם, אבל למזלו, הפעם קהילת הקולנוע התייצבה לצידו. בפסטיבל קאן הודיעו כי הם יהיו מוכנים להקרין רק את גרסת הבמאי, ולבסוף, חברת ההפקה התרצתה. התנאי שלהם? שייקראו לסרט "Hard Eight" ולא "סידני". גרסת הבמאי, באורך 150 הוקרנה אך ורק בפסטיבל קאן, ולא הופצה מעולם. במקומה, הופצה הגרסה של חברת ההפקה, עליה אנדרסון מסרב לדבר על היום.

בעקבות האירועים על "סידני", הכניס אנדרסון סעיף בחוזה בכל אחד מסרטיו כי השליטה תמיד תישאר בידיו, וכי לא יהיה לאף אחד אפשרות להתערב לו בעריכה, בליהוק, או באף אספקט של הסרט. מאז, איש לא הצליח לעצור אותו. אנדרסון הביא לעולם יצירות מופלאות כמו "בוגי נייטס", "מגנוליה", "Punch drunk love", "זה ייגמר בדם", "המאסטר" ועוד. הוא היה מועמד לשישה פרסי אוסקר, וזכה בעשרות פרסים ברחבי העולם.

ומה יש לאנדרסון לומר לאחר כל החוויות שעבר? "שני הסרטים הראשונים שלי נכתבו מתוך תחושת נקמה, כנגד כל האנשים שאמרו לי שאני לא מסוגל ליצור. לצערי, הבנתי שכתיבה ובימוי הם רק חמישים אחוזים מהסרט, והחמישים האחרים מורכבים מהתמודדות מול האנשים שמממנים את הסרט ומפיצים אותו. לא משנה כמה הסרט שלך טוב, זה לא חשוב אם אף אחד לא זוכה לראות אותו. זה מוזר, אבל עולם הקולנוע מלא באנשים שלא אוהבים סרטים."

אז איך בכל זאת מצליח אנדרסון להמשיך וליצור סרטים שמביאים משמעות לחיינו? "האמת היא שברגע שאתה מתחיל לכתוב, ואתה לבד בחדר ואתה נכנס לעניינים, שום דבר אחר לא קורה בעולם. הייתי בהרבה מסיבות הוליוודיות, וארוחות צהריים עם מפורסמים כאלה ואחרים, ומבלי להישמע מתנשא, שום דבר אינו מהנה כמו לעשות סרט."

ומכיוון שאתם כבר עכשיו לבדכם בחדר, הגיע הזמן להיכנס לעניינים ולהתחיל לכתוב.

סיפור נוסף – בשבוע הבא.