האחים דאפר - דברים מוזרים

סרט הביכורים שלהם צולם אך האולפנים סירבו לשחרר אותו לקולנוע, על התסריט החדש שלהם אף אחד לא רצה לשמוע, והסדרה שכתבו – "דברים מוזרים" (Stranger Things) קיבלה 20 תשובות שליליות לפני שנחתה בנטפליקס והפכה ללהיט. "משבר יום א'" חדש מארח את התאומים רוס ומאט דאפר שיצרו את אחת הסדרות המקוריות והמעניינות של השנים האחרונות.

מאט ורוס דאפר פגשו זה בזה בגיל מאוד מוקדם. "נפגשנו ברחם", מספר מאט, "היה חשוך והיינו יחד מאותו רגע." התאומים לבית משפחת דאפר התמכרו לקולנוע כבר כשהיו בגן. "אבא שלנו היה לוקח אותנו לראות סרטים והיינו צעירים מכולם בשלושים שנה בערך", נזכר רוס. תחום העניין המשותף הפך לאובססיה של ממש אצל התאומים, שהחלו לצלם סרטים ביתיים ובהמשך סרטים קצרים רבים. "באחד הקיצים צילמנו סרט באורך מלא במצלמת הוידאו. הוא היה בלתי ניתן לצפיה, אבל בהמשך הסרטים נהיו טובים יותר ויותר", מספר מאט.

הם המשיכו ללימודי קולנוע משותפים בקולג' ושם, בזמן שחבריהם כתבו סרטים קצרים, הם כבר עבדו על תסריט לפיצ'ר. העלילה סבבה סביב משפחה המסתתרת בתוך בונקר לאחר שווירוס קטלני תקף את העולם. כשסיימו ללמוד, קרה הבלתי ייאמן (או הייאמן לחלוטין, אם אתם שואלים את האחים): הוליווד דפקה על הדלת. אמרנו דפקה? התכוונו – בעטה בדלת.

הסרט, לו קראו האחים Hidden הפך לשיחת היום בעיר המלאכים, וגרר מלחמות בין כמה אולפנים, כשכל אחד מהם מציע יותר כסף כדי לרכוש את התסריט. האחים דאפר עמדו מהצד, המומים, כשלבסוף היו אלה "האחים וורנר" שזכו בתסריט הנכסף, תוך שהם מסכימים לתנאי שהוסיפו מאט ורוס, לפיהם הם יביימו את הסרט. החיים היו נפלאים לרגע.

אלא שאז החלום נגמר.

האחים אמנם עבדו קשה ושיפרו את התסריט, אבל הקולות מ"האחים וורנר" לא היו מבשרי טובות. "כשלושה שבועות לתוך הצילומים, אני מקבל טלפון מבכיר באולפן שאומר לי: 'רגע, כל הסרט מתרחש בבונקר?'", צוחק רוס. "הם אפילו לא קראו את התסריט לעומק." הסרט צולם לבסוף ב-2012, אבל האולפנים החליטו שלא להוציא אותו ולחכות לשנה הבאה. ואז לשנה הבאה. ואז לזו שאחריה.

רק ב-2015, שלוש שנים לאחר שצילמו את הסרט, הסכימו ב"וורנר" לשחרר את הסרט, וגם אז – לא לקולנוע אלא היישר אל שוק ה-DVD הכמעט לא קיים. עבור האחים, שכזכור היו מאוהבים עד כלות נשמתם בקולנוע, היה זה שיברון לב אמיתי. "היה לנו ניסיון ממש מר עם 'האחים וורנר' בסרט הראשון שלנו", אומר מאט. "יצאנו ממנו ממש מאוכזבים מהחוויה הזו, כאילו הקסם התפוגג. אתה דופק שנים על הדלת עד שנותנים לך להיכנס למסיבה, ופתאום אומרים לך: 'אוי, זו היתה טעות. אתה לא באמת שייך לכאן. תעוף מפה.'"

אם זה לא היה מספיק, התברר שהפעם, העולם לא בדיוק חיכה להם. "הסתובבנו בכל העיר בפגישות וזרקנו רעיונות לסרטים", מספר מאט, "לאף אחד לא היה אכפת מאף רעיון שלנו." אחד הרעיונות הללו היה על קבוצת ילדים החוקרת מקרים על-טבעיים בעיירה שלהם, אך האולפנים כאמור לא רצו לשמוע על כך. והיתה בעיה נוספת – האחים היו כה שקועים בקולנוע, שהם לא שמו לב שהעולם השתנה. "כולם רצו לשמוע רק על רעיונות לטלוויזיה", משחזר מאט.

התאומים, שרק לפני רגע היו הסחורה החמה בהוליווד, מצאו עצמם מחוסרי עבודה, ופתאום, כמעט אף אחד כבר לא רצה לקרוא את התסריטים שלהם. כמעט. כי בצד השני של העיר, הבמאי והתסריטאי מ. נייט שאמאלן ("החוש השישי") עבד על סדרת טלוויזיה חדשה בשם Wayward Pines והוא חיפש תסריטאים. הוא נזכר בתסריט שכתבו האחים, שאיש לא רצה להפיק ושכר אותם לעבודה. הדאפרים לקחו את ההצעה, אבל לא באמת היו נלהבים.

"מעולם לא חשבנו להיכנס לתחום של טלוויזיה", הודה רוס. "אף פעם אפילו לא נפגשנו עם אף אחד שעשה טלוויזיה. זה פשוט לא היה העולם שלנו." אלא שאז התברר שהם הולכים להרוויח משהו הרבה יותר חשוב מכסף. "זה ממש היה סוג של בסיס האימונים שלנו", סיפר רוס. "מ. נייט שאמלאן היה מנטור נהדר עבורינו, ועד שסיימנו לכתוב עבור התוכנית, אמרנו לעצמנו – 'אוקיי, עכשיו אנחנו יודעים איך לכתוב סדרה.'"

הבעיה היחידה היתה שלא היה להם שום רעיון. הם החלו לחשוב איזו סדרה היו רוצים לראות, ומהר מאוד חזרו דווקא אל הסרטים שהכי אהבו. אחד מהם היה "אסירים" של דני וילנב. "חשבנו לעצמנו, האם הסרט הזה לא היה יכול להיות טוב יותר כסדרה בת שמונה שעות ב-HBO או נטפליקס?", מספר מאט. "זה היה השלב בו התחלנו לדבר על העלילה של אדם שנעדר."

ואז הם נזכרו בסרט ההוא, על הילדים, שאף אולפן לא רצה להפיק. הפיצוח הגדול ביותר בכל הנוגע לרעיון, היה ההחלטה לשים את הילדים במרכז העלילה, ולתת להם להוביל. "רצינו לקחת את הרעיון הזה של ילד נעדר, ולחבר אותו עם המחשבה הילדותית שלנו. למשל – האם אנחנו יכולים להכניס פנימה מפלצת שאוכלת אנשים? אחרי הכל, אנחנו חנונים וילדים בנפשנו, וחשבנו שזה יהיה הדבר הכי נהדר בעולם."

האחים מודים שבכל הנוגע לבניית הסדרה, הם שאבו השראה ממספר מקורות. "מהרגע שהחלטנו על שנות השמונים, הבנו שאנחנו יכולים לעשות הומאז' לכל המקורות שהשפיעו עלינו. אז יכולנו לקחת קצת מההרגשה שעולה מספריו של סטיבן קינג, ומהסרטים של סטיבן שפילברג. איפשרנו להשפעות הללו להיכנס אל תוך הסדרה."

כשכתיבת הפיילוט הסתיימה, גילו האחים לבית דאפר שלמרות שהם חושבים שמה שיצרו הוא נפלא, הם היו בדעת מיעוט. הם עברו בין כל הרשתות ולא רק שמעו בכל פעם את המילה "לא", אלא לרוב גם קיבלו הסבר מדוע הסדרה שלהם לעולם לא תצא אל אוויר העולם. באחד המקרים אמר להם בכיר באחת הרשתות כי "הסדרה הזו צריכה להיות או תוכנית לילדים, או כזו שבלש חוקרת מקרים על-טבעיים בעיר." מאט הסתכל לבכיר בעיניים והשיב: "כן, אבל אז אנחנו מאבדים את כל מה שמעניין בסדרה." הבכיר החזיר לו מבט מבולבל. אין צורך לציין שאותה רשת לא לקחת את הסדרה.

למעשה, "דברים מוזרים" קיבלה לא פחות מ-20 סירובים שונים מהרשתות. אבל אז, מתוך החשכה, הופיע דן כהן. הוא עבד אז עבור הבמאי והמפיק שון לוי, והתלהב בטירוף מהרעיון של האחים. "דן הביא לי את התסריט", נזכר לוי, "הוא אמר לי שזה נכתב על ידי שני אחים שאף אחד לא שמע עליהם, וייתכן שזה הפיילוט הטוב ביותר שהוא קרא אי פעם."

לוי לקח את האחים אל נטפליקס, וסידר להם פרזנטציה. "תמיד ראינו בנטפליקס מין מקום כזה שרק דייויד פינצ'ר ודומיו יכולים להיכנס אליו", הודה מאט. "בשום פנים ואופן לא יכולנו לחשוב שנגיע למקום כזה." נטפליקס אהבו את מה שהם קראו, ובעיקר הבינו כי ישנו קהל פוטנציאלי גדול לסדרה. הם רכשו את הזכויות על בסיס אותו הפיילוט ונתנו לאחים דאפר יד חופשית בכל הנוגע למראה ולתחושה של הסדרה. "זה היה נפלא מצידם", אומר רוס. "הם נותנים לך לעשות את מה שאתה יודע ולא מנסים להתערב. לא יכולנו לבקש מקום מושלם יותר מאשר נטפליקס."

את קבוצת הילדים לקח להם חודשים ארוכים ללהק. למעלה מאלף ילדים הגיעו לאודישנים, ורוס מציין כי "ידענו שאם לא נמצא את הילדים הנכונים, כל הסדרה תתמוטט." בשונה מרוב האודישנים, מאט ורוס לא רצו אודישן מוצלח – להיפך. "רוב הילדים שמגיעים לאודישנים האלה מושלמים מדי", אומר רוס. "הם סוג של ילדי-דיסני, חייכנים, קורצים למצלמה. אנחנו רצינו משהו אותנטי."

לעומת תהליך האודישן המפרך של הילדים, המחשבה על השחקנית הראשית ארכה בדיוק דקה וחצי. "מאוד רצינו את וינונה ריידר", מספרים האחים. "רצינו לראות אותה שוב על המסך כי התגעגענו אליה והאמנו שעוד אנשים התגעגעו אליה." השניים שלחו אליה את התסריט והמתינו בדריכות. יום אחד, הם קיבלו מייל מהסוכנת שלה. "וינונה אהבהההההה את התסריט", כתבה הסוכנת. "ייתכנן שרקדנו קצת בדירה שלנו", הודו השניים.

הם נפגשו עם השחקנית עוד באותו השבוע, והפגישה שהיתה אמורה להימשך כשעה, הסתיימה רק לאחר 4 וחצי שעות. "כשאתה עושה סרט, חשוב שתהיה כימיה עם השחקנית או השחקן שאתה בוחר", הם מציינים. "אבל בטלוויזיה, אתה עשוי לבלות עם אותו שחקן שנים, לא חודשים. למזלנו, היה לנו המון במשותף עם וינונה. היא חנונית בדיוק כמונו, אפילו יותר!"

בשנה שעברה עלתה "דברים מוזרים" אל נטפליקס ומיד הפכה לאחד המדוברות ביותר בשנה. הסדרה זכתה לשלל ביקורות נלהבות, גרפה חמישה פרסי "אמי" והיתה מועמדת לפרס הסדרה הטובה ביותר. נטפליקס ראתה כי טוב והזמינה עונה שניה של הסדרה, שעלתה לפני כחודש. "דברים מוזרים" צברה קהל מעריצים אדיר – ואחד מיוחד במינו. "הנשיא ברק אובמה מאוד אהב אותה, שזה מדהים", מספר מאט. "הוא צפה בכולה במהלך הטיסה שלו לסין. זה היה מגניב. כשהוא חזר, יצא לנו ולילדים להיפגש איתו לארבע דקות. עמדנו כולנו וחייכנו בצורה מטופשת, אבל זה היה מגניב."

אז מה למדו ראס ומאט דאפר מכל רכבת ההרים הזו עליה רכבו מהרגע שיצאו מהקולג'? "בדיעבד, הכישלון שהיה לנו עם הפיצ'ר הראשון היה אחד הדברים הכי טובים שקרה לנו", מודה רוס. "אם לא היינו מתרסקים איתו ככה, לעולם לא היינו כותבים את 'דברים מוזרים'. היינו צריכים את הבעיטה הזו, את התחושה שאנחנו לא מלכי העולם. זה גם היה השלב שבו הבנו איך זה מרגיש להיכשל, ואנחנו יודעים שזה יכול לקרות שוב ולא מפחדים מזה. כשאתה כותב בלי פחד, הכתיבה שלך הופכת להיות חזקה מהכל."

**

אנחנו לא יכולים להסכים איתו יותר.

צאו כותבות וכותבים יקרים וכתבו את יצירותיכם בלי פחד. לכו תדעו. דברים מוזרים עוד עשויים לקרות.