ג'יי.קיי רולינג - הארי פוטר

היא היתה אם חד הורית שגידלה את בתה בעוני נורא, אך לא הסכימה לוותר על כתיבת הרעיון ההוא - זה שעלה במוחה פעם בזמן שהרכבת איחרה, זה שיקבל סירובים מכל ההוצאות לאור בבריטניה, זה שיהיה לסדרת הספרים הנמכרת ביותר בהיסטוריה ויהפוך אותה לסופרת המיליארדרית הראשונה. "משבר יום א'" עם הסיפור הבלתי נתפס ומעורר ההשראה של ג'ואן רולינג, שיצרה את "הארי פוטר" כנגד כל הסיכויים.

הרעיון ל"הארי פוטר ואבן החכמים" הגיע לג'ואן רולינג ברגע הכי פחות צפוי. בגיל 25, אחרי שסיימה את לימודיה באוניברסיטת אקסטר, היא החלה לעבוד בארגון "אמנסטי" שבלונדון, ובהמשך החליטה לעבור לגור במנצ'סטר עם מי שהיה באותו זמן החבר שלה. באחד הימים, כשחזרה ממסע חיפוש דירות במנצ'סטר, עלתה על רכבת בחזרה ללונדון, ואז גילתה את הבשורה שהולכת לשנות את חייה מקצה אל קצה: הרכבת תאחר בארבע שעות. "הייתי מתוסכלת, אבל בדיעבד זה היה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים", היא מספרת. הסיבה: פתאום, משום מקום, צץ רעיון במוחה.

זה לא היה סתם רעיון. זה היה רעיון לספר פנטזיה לילדים, והוא הגיע בבת אחת. "אני כותבת מאז שאני בת שש, אבל מעולם לא הייתי נלהבת כל כך מרעיון." הרעיון הזה, בוודאי כבר הבנתם, היה "הארי פוטר". רולינג מספרת שאפילו לא היה לה עט כדי לרשום את הרעיון. "הייתי כל כך ביישנית שלא העזתי לבקש עט מאיש ברכבת, אבל זה לא שינה. ההמתנה הזו העניקה לי ארבע שעות לחשוב על רעיונות."

במוחה החלה להיווצר דמות. "הוא היה ילד קטן גוף עם שיער שחור, וככל שחשבתי על זה יותר, הוא נהפך במוחי לקוסם. וככל שחשבתי על זה יותר, הוא הפך לאמיתי יותר. התחלתי לכתוב את 'הארי פוטר ואבן החכמים' באותו הערב." רולינג הנלהבת לא היתה יכולה להפסיק לכתוב. הרעיונות הציפו אותה, הדמויות באו בזו אחר זו, והכתיבה זרמה כפי שלא זרמה מעולם. החיים היו טובים, נפלאים, מושלמים. ואז, כמו בטרגדיה יוונית, הכל התרסק.

ב-1991, בערב השנה החדשה, קיבלה טלפון ששוב שינה את מסלול חייה. לאחר שנים בהם נאבקה במחלת טרשת נפוצה, מתה אמה של רולינג בביתה שבוויילס. היא היתה בת 45 במותה. "בלילה בו היא מתה, תכננתי לשכב לישון מוקדם אבל במקום זאת כתבתי, ככה שאני יודעת שכתבתי את 'הארי פוטר' ברגעים בו היא סיימה את חייה. לצערי, מעולם לא סיפרתי לה על הספר." היא נכנסה לרכב יחד עם החבר שלה והם נסעו יחד לוויילס. "בכיתי כל הדרך. אני זוכרת שמדי פעם אמרתי – 'בוא נדמיין רגע שזה לא קרה', ואז היו לי 10 דקות בהן יכולתי להרגיש קצת יותר טוב."

אבל זה בהחלט קרה, ומותה של אמה השפיע מאוד על כתיבתה. "הספרים שלי הם לרוב על מוות. הסדרה של 'הארי פוטר' נפתחת עם מותם של הוריו של הארי. יש את האובססיה של וולדמורט לגבי מוות והמלחמה שלו כדי להפוך לחסין בפני המוות בכל מחיר. אני מבינה את המטרה הזו שלו. כולנו מבועתים מהמוות."

המוות של אמה רדף אותה, והיא היתה חייבת לברוח. אז היא ברחה לפורטוגל. "ידעתי שאני חייבת להתרחק מהכל. נפרדתי מהחבר שלי, ועברתי לפורטוגל כי כמו כל בריטית, חשבתי שיהיה שם חמים ונעים." מה שעוד חשבה רולינג הוא שהיא תחזור מפורטוגל עם ספר גמור. זה לא קרה. להיפך. "הדבר היחידי שחזרתי איתו מפורטוגל היה הבת שלי, ג'סיקה."

כשרולינג הגיעה לפורטוגל, היא מצאה עבודה כמורה לאנגלית בבית ספר, ובמקביל, מצאה גם אהבה. היא התחתנה, נכנסה להריון, הפילה, נכנסה שוב להריון, ילדה את ג'סיקה, ואחרי 13 חודשי נישואין – התגרשה. חבריה מספרים כי הנישואין היו קשים ולעיתים אלימים, מה שגרם לרולינג שוב לברוח לארץ אחרת – הפעם לסקוטלנד. היא עברה לאדינברו, שם גרה אחותה, ושם החל הסיוט האמיתי.

"הייתי בדיכאון, ממש שבר כלי", היא מספרת. "הייתי באדינברו שהיתה לי זרה לחלוטין, קרה ואפורה." אם כל זה לא הספיק, רולינג לא הצליחה למצוא עבודה. היא חשבה שתוכל להמשיך לעבוד כמורה, אך גילתה שבסקוטלנד היא חייבת לעבור קורס של שנה כדי לקבל את האישור לכך. היא החליטה לזנוח את הרעיון, ובמקום זה לכתוב את הספר שלה. היא עברה עם בתה לדירה הכי זולה שהיתה יכולה למצוא, והתקיימה מדמי ביטוח לאומי. הסכום הזעום הספיק לה בקושי בכדי להאכיל אותה ואת בתה. בפעמים אחרות, נאלצה לבחור בין אוכל, לבין דיו למכונת הכתיבה שלה.

"הנישואים שלי התפוצצו מוקדם במיוחד, הייתי מובטלת, אם חד הורית, וענייה בצורה הקיצונית ביותר שניתן להיות בבריטניה מבלי להיות חסרת בית. על פי כל סטנדרט, הייתי הכישלון הגדול ביותר שהכרתי", סיפרה. לא תופתעו לשמוע, שמהר מאוד, רולינג שקעה בדיכאון. "זו היתה תקופה נוראית ומפחידה כי לא ידעתי מה יקרה בכל יום ואם נצליח להתקיים. היו המון ימים שלא התאפשר לי להתרכז בכתיבה, ולאט לאט, הדיכאון החל להשתלט עליי."

הדיכאון שרולינג מדברת עליו איים לקחת אותה אל המקומות הנוראיים ביותר, אל סף מוות. "היו לי מחשבות אובדניות. אני לא מדברת על מצב בו סתם הרגשתי מדוכאת." מה ששינה את חייה של רולינג היה הרגע בו החליטה ללכת לטיפול (שמומן על ידי המדינה). "הגעתי לתחתית ומה שהוביל אותי לבקש עזרה היתה הבת שלי. היא זו שקרקעה אותי, וחשבתי לעצמי – 'זה לא הגיוני, זה לא יכול לקרות. היא לא יכולה לגדול כשאני במצב הזה."

רולינג מציינת שבתה ג'סיקה היתה אחד הגורמים שהובילו לכך שהצליחה לסיים את הכתיבה. "העובדה שהיתה לי אותה היא זו שהביאה אותי לסיים לכתוב את הספר הארור הזה. לא בגלל שחשבתי שזה הולך להציל אותנו, אלא בגלל שחשבתי שזו ההזדמנות האחרונה שתהיה לי לסיים לכתוב, לפני שהיא תגדל." אז היא כתבה, בכל רגע שהיה לה. "בכל פעם שג'סיקה נרדמה, הייתי רצה עם העגלה לבית קפה וכותבת הכל במחברת, ואז מדפיסה הכל במכונת הכתיבה שהיתה לי."

איך הצליחה להמשיך לכתוב בתוך מציאות כה קשה? האם ידעה שמה שהיא כותבת יהפוך ללהיט במימדים כה עצומים? "ממש לא. אלו היו חיי, והיה לי קשה מאוד. לא ידעתי אם לסיפור הזה יהיה סוף טוב. אבל אני מרגישה שהפכתי למי שאני בגלל אותם ימים. הכל נלקח ממני. עשיתי כזה בלאגן מהחיים שלי. אבל זה גם היה משחרר, כי לא היה לי דבר, אז חשבתי – 'טוב, אני רוצה לכתוב, מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות? שהספר יידחה על ידי כל ההוצאות לאור בבריטניה? ביג דיל' – וכתבתי את הספר. לא היה לי שום דבר להפסיד ולפעמים זה גורם לך להיות יותר גיבורה ולנסות. היו הרבה רגעים ששנאתי את מה שכתבתי, אבל במקביל תמיד הייתי מאושרת מזה שאני יכולה לכתוב."

כשהרגישה שהספר גמור, אזרה אומץ וחיפשה כיצד תוכל להוציא אותו אל העולם. היא הלכה לחנות כלי כתיבה ורכשה קלסר ומעטפה. היא שלחה את הספר לסוכן, והמתינה. אבל ההמתנה היתה קצרה ממה שדמיינה. כעבור ימים בודדים, קיבלה מכתב בדואר. "זה היה מוזר מאוד. זה הרגיש כאילו התשובה נשלחה ביום בו המעטפה שלי הגיעה אליהם", מספרת רולינג.

כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם, התשובה היתה מאכזבת במיוחד, ולא רק בגלל מה שנכתב בה. "אין לי אפשרות לקחת לקוחות חדשים", השיב לה הסוכן, אבל אלו לא היו החדשות הרעות מכולן: "הקלסר ששלחת לא נכנס למעטפה", הוסיף הסוכן, בהסבירו מדוע שלח בחזרה רק את הדפים של שלושת הפרקים הראשונים, ולא את הקלסר. רולינג היתה שבורה. "הקלסר הזה היה חשוב לי, כי כמעט לא היה לי כסף לרכוש קלסר חדש."

הסוכן השני אליו שלחה את כתב היד הגיב בשני משפטים בלבד, אבל אלוהים אדירים, אילו שני משפטים משמחים הם היו. "אשמח לקרוא את שאר הספר", כתב לה. לאחר שקרא, השיב לה כריסטופר ליטל כי יסכים לייצג אותה ואת הספר שלה.

רגע. אנחנו מרגישים שאתם רוצים לשמוח. חכו עם בקבוקי השמפניה. זה "משבר יום א'", אחרי הכל.

לאחר שליטל לקח את הספר, הוא שלח אותו ללא פחות מ-12 הוצאות לאור. ובדיוק כפי ששיערה רולינג בעבר, כל ההוצאות לאור דחו את הספר. כולן. "אני לא חושבת שמדברים מספיק על כישלון. היה עוזר לי מאוד אם הייתי מכירה באותה תקופה מישהו שהצליח, שהיה אומר לי – 'את הולכת להיכשל הרבה. זה בלתי נמנע. הדבר החשוב הוא מה את הולכת לעשות עם זה."

לקח לסוכן של רולינג לא פחות משנה כדי להצליח לשכנע עורך בהוצאת "בלומסברי" – ההוצאה האחרונה שנותרה לרולינג ו'הארי פוטר' בבריטניה - לקבל דגימה מהספר. הדגימה הגיעה לידיו של נייג'ל ניוטון, שלקח אותה הביתה, ובמקום לקרוא אותה בעצמו, נתן אותה לאליס, בתו בת השמונה. אליס תהיה זו שתציל את "הארי פוטר" מגורל אכזר.

"אליס ירדה מחדר השינה שלה כעבור שעה כשהיא קורנת מאושר ואמרה לי: 'אבא, זה הרבה יותר טוב מכל דבר אחר שהבאת עד עכשיו'", מספר ניוטון. "היא נדנדה לי במשך חודשים כי היא רצתה לדעת מה קורה בהמשך הספר." ניוטון החליט להקשיב לבתו, ובחודש אוגוסט, 1996, שש שנים לאחר שנתקעה ברכבת לארבע שעות והחלה לפנטז על ילד-קוסם, קיבלה שיחת טלפון מהסוכן שלה. הוא סיפר לה שהוצאת 'בלומסברי' תשלם לה 4,000 פאונד תמורת הזכויות להוציא את "הארי פוטר ואבן החכמים".

רולינג זינקה מהכיסא שלה. "לא האמנתי למשמע אוזניי. אחרי שניתקתי, צרחתי וקפצתי באוויר. הבת שלי ישבה בכיסא שלה, שתתה תה ונבהלה נורא ממה שאמא שלה עושה." הספר יצא בבריטניה ומיד הפך ללהיט, מה שמשך את תשומת הלב גם של השוק האמריקאי. הפעם, רולינג לא קיבלה 4,000 פאונד. לאחר מלחמה בין כמה הוצאות לאור, רולינג קיבלה 100 אלף דולר על הזכויות להפצת הספר בארצות הברית – סכום חסר תקדים עבור ספר ילדים - עם תנאי אחד קטן: היא נאלצה לשנות את שמה.

ההוצאה לאור האמריקאית טענה כי בנים לא ירצו לקרוא ספר שכתבה אישה, והציעה כי רולינג תוסיף את האות K לראשי התיבות שלה. כך נוצר השם ג'יי קיי רולינג. לסופרת זה לא ממש הפריע. "מבחינתי הם היו יכולים לקרוא לי אניד סנודגראס. לי לא היה אכפת. רק רציתי שהספר יפורסם." ספק אם בשלב הזה, רולינג ידעה עד כמה בדיוק הוא יפורסם.

זה בדרך כלל השלב שבו אנחנו מפרטים עד כמה יצירתו של הכותב/ת הצליחה, אבל במקרה של רולינג באמת שצריך לקחת אוויר. אז הנה זה בא:

"הארי פוטר ואבן החכמים" שבר את כל שיאי המכירה של ספר לילדים, ומכירותיו עברו את קו ה-110 מיליון עותקים. בעקבות ההצלחה העצומה, רולינג הרחיבה את הסדרה והוציאה עוד שישה ספרים, שיחד מכרו למעלה מ-450 מיליון עותקים ברחבי העולם. כמעט כל אחד מהספרים שברו שיאים בכל הנוגע למהירות המכירות וכמות הזמן בהם בילו בראש רשימת רבי המכר.

הוליווד לא נותרה אדישה ומיהרה להפוך את סדרת הספרים לסרטים, ואם חשבתם שהספרים היו הצלחה, קבלו כמה סטטיסטיקות מעולם הקולנוע: סדרת "הארי פוטר" גרפה למעלה מ-7 מיליארד דולר מקולנועים ברחבי העולם. "הארי פוטר ואוצרות המוות" עשה היסטוריה כשהפך לסרט שהכניס הכי הרבה כסף בשבוע הפתיחה שלו. שוויה של רולינג עצמה נאמד על למעלה ממיליארד דולר, והיא הסופרת הראשונה שמגיעה למעמד שכזה. עושרה עולה על זה של מלכת אנגליה, ורולינג לא מתכוונת להרגיש רע עם זה.

"אני בהחלט לא מתכוונת להתנצל על מצבי הכספי כרגע", היא אומרת. "לעולם לא אשכח כיצד זה מרגיש לדאוג האם יהיה לי כסף כדי לשלם את חשבון החשמל והמים שלי. לא לחשוב יותר על הדברים הללו זה הלוקסוס הגדול ביותר שיש בעולם. כסף משחרר אותך מדאגות, והוא גם מאפשר לי לנסוע בעולם ולסייע לאנשים. אני אסירת מזל על כל רגע בחיי."

מאז ההצלחה, ניסתה רולינג את כוחה גם בכתיבת ספרות למבוגרים, כשהוציאה את הרומן "The Casual Vacancy, ספר שהצליח מבחינת מכירות אך זכה לביקורות פושרות למדי. ב-2013 הוציאה ספר בלשי בשם Cukoo Calling, תחת השם הבדוי רוברט גלבריית. רולינג אף ניסתה לשלוח את כתב היד להוצאות לאור תחת השם הבדוי וזכתה לשלל סירובים – ובאחד מהם אף ייעצו לה לקחת קורס בכתיבה.

הספר יצא לבסוף (בשלב הזה של חייה, רולינג יכולה להוציא לבדה את כל כתבי היד שנכתבים בעולם בעצמה) ואף הצליח לשמור על אנונימיות, לפני שהתברר שהיא הסופרת האמיתית – מה שהפך אותו בין לילה לרב מכר. בימים אלו מודה רולינג כי היא עובדת על סוג של אנציקלופדיה של הארי פוטר, אך מוסיפה כי "אני לא מתכוונת להאיץ בעצמי. זה ייקח כמה שנים טובות, ומדובר בעבודה קשה במיוחד."

אז מה למדה רולינג מרכבת ההרים המטורפת שעברה? "חייבים להאמין, וחייבים לגמור לכתוב, לא להפסיק. גם אם מה שאתם כותבים לא ימצא קהל, זה ילמד אתכם דברים שלא הייתם יכולים ללמוד בשום דרך אחרת. המשמעת הנדרשת כדי לסיים לכתוב משהו מקורי היא משהו שאפשר להתגאות בו. כך תהפכו את עצמכם מאנשים ש'חושבים על', ש'אולי יכתבו', ש'מנסים' לאנשים שעשו. ומהרגע שעשיתם את זה, אתם יודעים שתוכלו לעשות זאת שוב. זוהי פיסת ידע מעצימה במיוחד.

"אז לעולם אל תפרשו בגלל פחד מדחייה. אולי הספר או השיר או הציור השלישי, הרביעי או החמישי יהיה זה שמצליח, זה שיזכה לתשואות. אבל לעולם לא תגיעו לשם מבלי שתשלימו את כל מה שאתם עובדים עליו לפני כן."

**

באמת, מה עוד אפשר להוסיף על הדברים הללו?

רק שנהיה כאן גם בשבוע הבא עם משבר חדש, אם תזכרו לעשות לייק לעמוד שלנו. ובינתיים, המשיכו להאמין. לעולם אל תוותרו. אנחנו מאמינים בכם.