Please reload

Recent Posts

דייויד צ'ייס - הסופרנוס

January 1, 2018

1/10
Please reload

Featured Posts

ג'ורג' ר.ר. מרטין - משחקי הכס

December 3, 2017

היא אחת הסדרות הגדולות והנצפות ביותר בהיסטוריה של הטלוויזיה, אבל האם ידעתם שאף אחד לא רצה להפיק את "משחקי הכס" כיוון שהיא נראתה מסובכת מדי, שהסופר ג'ורג' ר.ר. מרטין היה סופר ותסריטאי מתוסכל שתסריטיו כלל לא הופקו, ושרשת HBO כמעט וזרקה את הסדרה לפח לאחר שצפתה בפיילוט? "משבר יום א'" ענק במיוחד יוצא לדרך.

 

 

 

 

 

הכתיבה תמיד בערה בג'ורג' ר.ר. מרטין, אבל בתחילת דרכו, היא איימה לחסל אותו. מרטין החליט שהוא הולך להיות סופר ויהי מה. הוא כתב עשרות סיפורים קצרים שלא הצליחו להתפרסם, ואורח החיים שלו – שכלל בעיקר כתיבה ומעט מאוד עבודה – הביא אותו כמעט לרעב. "ג'ורג' לא הרוויח מספיק כסף באותה תקופה כדי להישאר בחיים", אמר עליו ג'ורג' גת'רידג', מרצה ללימוד ספרות שפגש מרטין באחד מכנסי המדע הבדיוני אותם היה נוהג לפקוד.

 

היה זה גת'רידג' שסידר למרטין את עבודתו האמיתית הראשונה כמרצה לספרות באוניברסיטת קלארק. מרטין אמנם מצא בית ומשכורת נוחה, אבל הכתיבה המשיכה לבעור בתוכו. ב-1976 הצליח להוציא את אסופת הסיפורים הקצרים הראשונה שלו, ובמקביל החליט לעזוב את ההוראה ולנסות להתפרנס אך ורק מכתיבה. "יש לי מיליון רעיונות בראש ולעולם לא יהיה לי מספיק זמן לכתוב את כולם", אמר אז.

 

ואכן, רעיונות לא היו חסרים לו. בין 1976 ל-1989 הוא כתב למעלה מעשרה ספרים ואסופות של סיפורים קצרים שהפכו אותו לאחד מהסופרים החשובים ביותר בתחום המדע הבדיוני. הוליווד לא נותרה אדישה לכך. הסופר הצעיר אמנם היה מצליח בתחומו, אך לא היה יכול לסרב לסכומים העצומים שהוליווד הציעה עבורו, והחליט לעבור ללוס אנג'לס. הוא עבד בתוכניות כמו "אזור הדמדומים" ו"היפה והחיה", הרוויח הרבה יותר כסף מאשר על ספריו, אבל עדיין – לא היה מאושר.

 

"קיבלתי בעיקר הצעות מערוצים לפתח עבורם דברים", מספר מרטין. "יצרתי פיילוטים שונים עבור תוכניות טלוויזיה, עשיתי עבודות שכתוב על תסריטים של אחרים וכתבתי כל מיני תסריטים לקולנוע." אלא שאז למד מרטין מה שכל תסריטאי מתחיל לומד על בשרו בעיר המלאכים: זה שאתה מוכשר וכותב משהו טוב, לא אומר שמישהו הולך להפיק או לצלם אפילו מילה ממה שכתבת. "עשיתי באותם ימים המון כסף בהוליווד מכל התסריטים והפיילוטים האלה, אבל אף אחד מהם לא הופק וזה פשוט היה לא מספק עבורי."

 

והיתה עוד בעיה שהפריעה לכותב השאפתן: "בכל פעם שהגשתי דראפט ראשון של משהו, היו אומרים לי: 'ג'ורג', אני אוהבים את זה, אבל זה פי חמש מהתקציב שלנו. האם אתה יכול לקצץ את זה?', או 'אנחנו לא יכולים לצלם סצנת מלחמה בין עשרת אלפים איש. האם אתה יכול להפוך אותה לסצנת קרב בין הגיבור לרשע?' והייתי הולך ועושה את השינויים, כי זו היתה העבודה. אבל תמיד אהבתי את הדראפטים האלה. היו בהם את כל הדברים הטובים."

 

אז הוא החליט לפרוש ולחזור אל העולם שהכיר טוב יותר מכל אחד אחר. "הספרים תמיד היו אהבתי הראשונה", הודה בראיון. "התגעגעתי אליהם. יש בהם חופש שאי אפשר להשיג בהוליווד. הם מספקים קנבס מלא עליו אפשר לצייר מה שרוצים מבלי לחשוש מפשרות: לא צריך להילחם עם במאים או עם רשתות. שום סכום של כסף לא יכול לספק את המקום הזה שאתה רוצה שמישהו יקרא או יראה את העבודה שלך. ארבעה מנהלים של ABC או קולומביה היושבים מולך בחדר ומקשיבים זה פשוט לא היה מספק עבורי."

 

החוויה המסרסת של הטלוויזיה שלחה אותו בדיוק בכיוון ההפוך. "החלטתי לכתוב משהו גדול כמו הדימיון שלי, עם כל הדמויות שאני רוצה, עם טירות ענקיות ודרקונים ומאות שנים של היסטוריה, ועלילה מאוד מסובכת." ב-1991 הוא החליט לכתוב ספר בשם "משחקי הכס". רק בהמשך הבין שמדובר בסדרה, לה קרא "שיר של אש ושל קרח".

 

מרטין שקע לחלוטין בעולם של ווסטרוז, ווינטרפל והחומה. "היו ימים שלמים בהם לא דיברתי מילה עם איש", אמר. "הימים היו חולפים בלי שהייתי שם לב. הדבר המוזר בלהיות כותב הוא שלפעמים אתה מאבד את עצמך בספרים. אתה מרגיש כאילו העולם האמיתי הוא כמו הבהוב ברקע ולך אין חלק בו. אתה זוכר את האירועים בספר שלך יותר טוב משאתה זוכר דברים שקרו במציאות."

 

הכתיבה של הספר הראשון לקחה כצפוי זמן רב וארכה כארבע שנים. "במהלך הזמן הזה הייתי צריך מדי פעם לשים את הספר בצד ולחזור לעבוד בטלוויזיה", נזכר מרטין. "כשעשיתי את זה, הסיפור המשיך לרדוף אותי. הייתי מוצא עצמי חושב על הדמויות והסיפור כשהייתי הולך אל ומהאולפן, וכשהייתי שוכב במיטה בלילה. גם בחופשות הדמויות נשארו איתי. ככה הבנתי שזו סדרה שאני חייב לכתוב: כי היה לי סיפור שהייתי חייב לספר."

 

כשלוש שנים לאחר שהחל, היו למרטין בסך הכל מאה עמודים. "נתתי אותם לסוכן שלי, והוא שלח אותם בכל העיר. בין רגע היו ארבעה הוצאות לאור מעוניינות, וקיבלתי מקדמה על הספר. כך יכולתי לומר לסוכן שלי: 'אל תביא לי יותר תסריטים עד שאני מסיים את הספר הזה.'"

 

האם הוא מתכנן מראש את העולם אותו הוא רוצה לברוא ואז כותב את הסיפור? "בדיוק להיפך. אני מתחיל מלכתוב את הסיפור, והעולם מגיע יחד איתו. ציור המפה של האזור לדוגמא, לקח לי חצי שעה. ההבנה של הדמויות ולאן הן רוצות ללכת – זה מה שלוקח הכי הרבה זמן."

 

אחד הרגעים הקשים ביותר בכתיבה הגיע כשהיה צריך לכתוב את הרגע המפורסם בו מתקיימת "החתונה האדומה". "זו ללא ספק היתה המשימה הקשה מכולם", נזכר מרטין. "תכננתי את זה לאורך כל הדרך, אבל כשהגעתי לפרק הזה לא הצלחתי לכתוב אותו. דילגתי עליו וכתבתי עוד מאות עמודים עד שהספר היה גמור חוץ מ'החתונה האדומה'. היה לי קשה מאוד לכתוב את הרגע הזה כי התחברתי לקייטלין ולרוב סטארק במשך כל כך הרבה זמן, וגם לדמויות המשניות יותר וידעתי שכולן הולכות למות."

 

הספר "משחקי הכס" יצא לבסוף בשנת 1996 ומיד חובק על ידי הקהל והמבקרים, ואף זכה במספר פרסים. גם שני הספרים שהגיעו אחריו – "עימות המלכים" ו"סופת החרבות" – הפכו לרבי מכר גדולים. אבל רק אחרי שיצאו שלושת הספרים הללו, אי שם בתחילת שנות האלפיים, החלה הוליווד להתעניין, וגם זה קרה רק לאחר ההצלחה המסחררת של "שר הטבעות."

 

פתאום, הטלפון של מרטין החל צלצל, ומעברו השני של הקו היה הסוכן שלו, שסיפר לו שמספר אולפנים מעוניינים להיפגש איתו בשביל לדון באפשרות לקנות את הספרים ולעבדם לסרט (כן, קראתם נכון. סרט. אף אחד לא חשב שם להפוך את הספרים לסדרה). מרטין היה מהוסס, אך הסכים.

 

"היו לי הרבה מאוד ישיבות אחרי ש'שר הטבעות' יצא. כולם חשבו שזו הולכת להיות סדרת הסרטים הבאה שתהפוך ללהיט. אבל אז – הם לא היו מסוגלים להתמודד כל הגודל הזה, ורצו לקצץ שזה בדיוק ההיפך מה שאני ניסיתי לעשות מלכתחילה. הם פספסו לחלוטין את כל העניין. היו לי ישיבות בהן מנהלים היו אומרים לי: 'יש יותר מדי דמויות, זה גדול מדי. ג'ון סנו הוא הדמות המרכזית שלך. בוא נוריד את שאר הדמויות ונהפוך את כל הסיפור שיהיה על ג'ון סנו', או 'דאינריז היא הדמות הראשית. בוא נוריד את שאר הדמויות ונעשה את הסרט כך שהוא יהיה עליה.'"

 

כל הפגישות הללו גרמו למרטין להתחיל להאמין שלא ניתן לצלם סיפור כה מורכב. "חשבתי שאולי באמת אי אפשר לעשות את זה, שזה גדול מדי. אבל שאם זה אפשרי, זה לא יכול להיות סרט, אלא עשרה סרטים." בהוליווד, תאמינו או לא, היו פתוחים לרעיון. בערך. "הם אמרו לי שנעשה סרט אחד, ואם הוא יהיה להיט, נעשה עוד" נזכר מרטין. "ובכן, זה לא תמיד עובד. אם הסרט הראשון לא מצליח, אתה לא זוכה לספר את המשך הסיפור." מרטין יצא מזועזע מכל הפגישות הללו. "החלטתי לסרב לכל העסקאות שהוצעו לי" סיפר.


הוא חזר אל ביתו והמשיך לעבוד על שני הספרים הבאים בסדרה, והפסיק לחשוב כיצד לתרגם את הסיפור שיצר אל המסך.

 

 

 

כעבור שש שנים...

 

 

 

דייויד בניוף ישב במשרדו וחיפש פרוייקט חדש. הוא היה ידוע כתסריטאי מוכשר שכתב את ההספר והתסריט לסרט "שעה ה-25" ואת "טרויה", אבל אחרי כמה פרוייקטים שהצליחו וכמה שכלל לא יצאו לאוויר העולם, הוא היה צריך להתאוורר. "באחד הימים קיבלתי טלפון מסוכן ספרותי כלשהו שהציע לי לקרוא את אחד הספרים שברשותו, ספר בשם 'משחקי הכס'. כמה ימים מאוחר יותר, הספר הופיע על המדרגות מחוץ למשרד שלי."

 

בניוף הסתכל על הכריכה וחשב כי מדובר בעוד ספר פנטזיה רגיל, אבל "כשג'יימי לאניסטר דחף את בראן סטארק מהחלון, התמכרתי. כמה מאות עמודים מאוחר יותר התקשרתי לדן וייס שהוא אחד מחבריי הקרובים וידעתי שהוא אוהב פנטזיה כמוני." בניוף ביקש מוייס שיקרא את הספר ויגיד לו שהוא לא משוגע. "קראתי את הספר ב-36 שעות. 900 עמודים בשלושה ימים. לא קראתי ככה ספר מאז שהייתי בן 12", סיפר וייס. "זו היתה קריאה חזקה מאוד. כפייתית."

 

השניים החלו לחשוב מה ניתן לעשות עם הספרים הללו. מההתחלה הם הבינו שסרט יהיה בלתי אפשרי. "עשר שעות, כלומר שלושה סרטים, הם זמן מספק כדי לספר סיפור מורכב, אבל לבסס עולם כמו שג'ורג' בנה, זה לוקח הרבה יותר זמן אחרת אתה מאבד דברים שאתה אוהב." וייס ובניוף הגיעו למסקנה שזו צריכה להיות סדרת טלוויזיה בת כמה עונות. עכשיו כל שנותר להם הוא לקבל את האישור של הסופר. הם קבעו איתו ארוחת צהריים במסעדה בלוס אנג'לס, אבל המשימה לא עמדה להיות פשוטה.

 

"היינו מאוד מתוחים ונרגשים", מספר בניוף. "בשלב הזה כבר קראנו אלפי עמודים וידענו שזו יכולה להיות סדרה מדהימה. אני לא זוכר מתי התלהבתי ממשהו כמו זה. זה היה מפחיד." וייס מספר כי "ג'ורג' נפגש עם כל מי שרצה לדבר איתו – אולפנים, רשתות, כותבים – אבל הוא כבר התרגל שכולם אומרים לו כמה הוא נהדר, וכמה דברים צריכים לשנות כדי לעבד את הסיפור שלו למסך. איתנו לדעתי זה היה שונה כי לא היינו צריכים לזייף כלום. בנקודה הזו כבר היינו אובססיביים לחלוטין לגבי הספרים שלו וידענו המון פרטים."

 

זה גם היה השלב שמרטין שאל את השניים שאלה שתגדיר האם הם יזכו לקבל את ברכתו או לא. "הוא שאל אותנו האם אנחנו יודעים מיהי אימו של ג'ון סנו", נזכר בניוף. "הוא עשה זאת כדי לבחון האם באמת קראנו את הספרים וירדנו לעומקם." למזלם של השניים, הם שלפו מיד את התשובה הנכונה, וזכו לחיוך קטן מצידו של מרטין. ארוחת הצהריים שהיתה אמורה להימשך כשעה, נמשכה כחמש שעות, והסתיימה בארוחת ערב, בסיומה מרטין נתן לוייס ובניוף את האישור לנסות ולכתוב את הסדרה.

 

השניים יצאו מיד לעבוד, והחלו לעבוד על הפרזנטציה שלהם ל-HBO. "ידעתי שהם המקום המושלם בשביל זה", נזכר בניוף. כמה שבועות של הכנות מאומצות הסתיימו לבסוף בפרזנטציה מוצלחת. נציגי HBO לא נפלו מהכיסא, אבל הסכימו לאשר את צילומי הפיילוט, ורק לאחריו יוחלט האם הסדרה תופק או לא. עבור וייס ובניוף זה היה צעד ראשון מוצלח.

 

השניים שבו אל המשרד שלהם, הסתגרו בו ובמשך חודשים ניסו להחליט מה צריך להיכנס לפרק הראשון ומה לא. הגודל של העולם שיצר מרטין והרצון לדחוס את כל הדברים המעניינים לפרק אחד גרם להם לסבל נוראי. לבסוף, התסריט היה שלם, וההפקה התכנסה לצלם את הפיילוט ל"משחקי הכס".

 

לאחר שהפיילוט נערך, קיבצו וייס ובניוף את חבריהם הכותבים כדי להראות להם את הפרק הראשון ולשמוע מה הם חושבים. זה לא הלך כמו שנדמה לכם. "זו היתה אחת החוויות המשפילות והכואבות שחוויתי", נזכר בניוף בכאב. "זו היתה חבורה חכמה מאוד של אנשים והיה ברור ששום דבר לא עבד עבורם ברמה הבסיסית ביותר. אף אחד מהם לא הבין שג'יימי וסרסיי הם אחים ששוכבים זה עם זה, אף אחד לא הבין מהי החומה כי כלל לא הראינו אותה, רק דיברנו עליה. הבנו שישנן נקודות עלילה ענקיות שאנחנו חייבים לבסס טוב יותר."

 

החוויה הנוראית הזו לא היתה נוראית כמו מה שיגיע אחריה. היום נדמה שכל אדם עם עיניים בראשו היה מזנק על סדרה כמו "משחקי הכס", אבל במקרה של HBO – ההיפך הוא הנכון. הרשת צפתה בפיילוט, וכמו חבריהם של וייס ובניוף, נותרה מבולבלת. "HBO היו על הגדר בכל הנוגע לאפשרות שהם ייתנו לנו להפיק מזה סדרה", מספר וייס. "אחרי שאתה בעסק הזה קצת זמן, אתה מתרגל שדברים לא עובדים. יש עבודה שאתה רוצה ולא מקבל. יש סרט שאתה רוצה שייעשה והוא לא נעשה. אתה נהיה מחוסן. אבל עם זה התלוותה תחושת אימה חדשה כי זה היה רעיון שכל כך אהבנו והוא היה כל כך קרוב להילקח מאיתנו ברגע האחרון."

 

רשת HBO ישבה על הגדר במשך זמן רב. ארבעה חודשים, למעשה. "אלו היו ארבעת החודשים הארוכים בחיינו", נזכר וייס. "ישבנו שם, יום אחר יום, מנסים להבין האם ההזדמנות הגדולה של חיינו אי פעם תשוב, והאם דפקנו אותה לחלוטין." לבסוף, החליטו ב-HBO לתת לשניים הזדמנות נוספת, בתנאי שהם יתקנו את הבעיות. וייס ובניוף נשבעו לעשות זאת. "צילמנו כמעט 90% מהפיילוט מחדש", מספר בניוף.

 

כארבע שנים לאחר אותה ארוחת צהריים בין בניוף, וייס ומרטין, "משחקי הכס" עלתה לראשונה לאוויר. למרות שהמעריצים אהבו אותה כמעט מהרגע הראשון, ב-HBO נותרו זהירים, ובדיוק כמו שמרטין צפה בעבר, אם הסדרה לא היתה הופכת ללהיט מיידי, הסיפור הענק שיצר לא היה מסופר במלואו. "כל העונה הראשונה היתה על תנאי", מודה בניוף, "היתה תחושה שבודקים האם אנחנו יודעים מה אנחנו עושים, שכבר שפכו עלינו המון כסף אז עדיף כבר לראות מה ייצא מזה."

מה יצא מזה אתם כבר יודעים.

 

"משחקי הכס" הפכה במהירות לאחת הסדרות הנצפות ביותר בהיסטוריה, כשבעונתה הרביעית רשמה מספרים של למעלה מ-25 מיליון צופים בארצות הברית. היא גרפה מאות פרסים, ושברה את שיא הזכיות בטקס פרסי ה"אמי" כשזכתה בלא פחות מ-28 פסלונים לאורך השנים. תקציב הסדרה, שעמד סביב 2 מיליון דולר לפרק בעונה הראשונה, זינק לכ-10 מיליון דולר בעונות האחרונות, כשפרקים מורכבים יותר אף חצו את הקו הזה.

 

הסדרה לא רק הפכה את ג'ורג' ר.ר. מרטין לאדם עשיר במיוחד, אלא גם הקפיצה את המכירות של ספריו, שזינקו לראש רשימת רבי המכר, עשר שנים לאחר יציאתם לאור. אבל לכל הטוב הזה היו גם צדדים שליליים: מרטין, שלא היה יכול לצפות את הצלחת התוכנית, לא הספיק לכתוב את שני הספרים האחרונים לפני הגעת העונה השישית והשביעית, ולפיכך היו צריכים וייס ובניוף להסתמך על תקציר של העלילה שכתב עבורם מרטין. "זה מקום לא פשוט עבורינו, אבל ההצגה חייבת להמשיך וזה בדיוק מה שנעשה", אמר בניוף לפני העונה השישית.

 

האם עתה כשמרטין יושב לכתוב הוא מרגיש את הלחץ על כתפיו? "בהחלט. במקום לכתוב סתם סיפור, יש איזה קול בראש שלי שאומר: 'לא, זה חייב להיות מושלם! אתה כותב את אחת הפנטזיות הגדולות של כל הזמנים! האם המשפט הזה מושלם? האם ההחלטה הזו מושלמת?' כשרק התחלתי ב-1991 את הספר הראשון, ניסיתי לכתוב את הסיפור הטוב ביותר שיכולתי לכתוב."

 

כשנשאל כיצד נראים ימי הכתיבה שלו עכשיו, כשהוא בלחץ לסיים את הספרים, מספר מרטין כי הוא ממשיך כרגיל, ולא לוחץ על עצמו יותר מדי. אפשר ללמוד ממנו הרבה. "אני קם בכל בוקר, שותה קפה ומתיישב לכתוב. בימים טובים, אני מסתכל ופתאום רואה שהשמש שקעה, וכל היום חלף מבלי ששמתי לב. אבל ישנם גם ימים גרועים, בהם אני מסתבך וסובל ומזיע ולא קורה כלום. חצי שעה חולפת ואני רואה שכתבתי שלוש מילים. חצי יום חולף וכתבתי משפט וחצי. בימים כאלה, אני פורש והולך לשחק במשחקי מחשב."

 

**

 

אז אם ג'ורג' ר.ר מרטין מרשה לעצמו לקחת קצת פסק זמן בכל פעם שהוא חווה משבר כתיבה, ברור שגם לכם מותר.

לצערנו, ניצלתם את כל פסק הזמן לקרוא את הסיפור הזה, אז עכשיו אנא שובו של הספרים והתסריטים עליהם אתם עובדים, וכתבו אותם ללא פחד, עם כמה דמיון שאתם רק רוצים. מי יודע – אולי הם יהפכו לסדרה הגדולה ביותר שידעה הטלוויזיה.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Follow Us

I'm busy working on my blog posts. Watch this space!

Please reload

Search By Tags